ראיתי את פרקים 7 ו8 של פאודה והם הלכו איתי כמה ימים. בהתחלה חנקו לי לגמרי את הנשמה, ולאט לאט הופכים מחדש לזכרון. אני חושבת שאלו פרקים שכל ישראלי צריך לראות. אני מאמינה שיהפכו לחלק מסרטי החובה בבתי הספר, למרות ובגלל הזוועות. זה לא תיעוד, אבל זה לחזור אחורה בזמן ולהיות שם מבפנים.
מה שקרה היה הרבה יותר גרוע, אבל הם מצליחים לשחזר את הרגש. את האימה, את האכזריות הבלתי נתפסת.
לא ראיתי את נז"א, ראיתי את המעט שרואים בתקציר. כמו שאמר אתמול הבחור בחדשות 13, התגובה הישראלית לסרט שמעט מאוד אנשים ראו בפועל, כנראה הידהדה יותר רחוק ועשתה יותר נזק לתדמית שלנו בעולם.
אני מאמינה שאנחנו משתמשים בAI כדי לזהות מטרות, ושאין סוף למטרות. אני בטוחה שהיה הרבה מאוד נזק אגבי ולא במקרה. האם הכוונה היתה לחסל שני מיליון אנשים? בוודאי שלא. הכוונה היתה לבער את החמאס ולהכאיב מאוד לעזה, להרוס אותה, לא לבער את הפלשתינאים, לא משנה מה בן גביר אומר.
היה הרבה מאוד כעס בשנה הראשונה. עד היום אני כועסת כשאני נזכרת. אבל בין זה לבין רצח עם מכוון, יש הבדל.
אני חושבת שהיוצרים חשבו שהם עושים משהו טוב. אני לא בטוחה כמה בדקו את אמינות המקורות.
על שתי הסדרות כתבו שזאת אומנות שמשרתת את הפוליטיקה. לא ראיתי את שאר הפרקים של פאודה, אבל שני הפרקים שראיתי היו בדיוק כפי שהדברים קרו ונחוו בצד הישראלי.
-- שינוי נושא חד --
פירסמתי סיפור חדש בבלוג הסיפורים, חלק ראשון מסיפור הצבא שלי.
הבנתי שאי אפשר היה להגיב בעילום שם, אז עכשיו אפשר, ועכשיו גם אפשר להרשם לעידכונים. תודה רבה לקוראת היקרה, UR. :-)
ראש השנה עבר בנעימים. ביום ראשון נסענו בהרכב מלא לסחנה, היה נחמד מאוד ונטול אמבות, עד כמה שאפשר להגיד היום. אני מתכוננת לכנס הקיפודים שיחול מיד אחרי סוכות ומראיינת סטודנטים.
גמר חתימה טובה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה