אפשרתי להגיב לכל אחד, גם למשתמשים אנונימיים כך שעכשיו לא צריכה להיות בעיה. זה היה לחוץ על משהו אחר מקודם.
אני מחוברת לדיסקוס שמחובר לאתר הזה אבל זה לא עובד. לא ברור לי איך אפשר לגרום לזה לעבוד.
אני גם חברה בבלוגגר בארץ הקודש אבל לא מצליחה להבין איך להדליק את הכפתור בבלוג שלי. יכול להיות שכל הצרות נובעות מזה שאני לא מאפשר לבלוג להתחבר לGOOGLE+? הסיבה היא הפרטים האישיים שלי שנמצאים שם ואני מעדיפה שישארו שם, לבד, בחושך.
אתמול לפני השינה קראתי פרק קשה במלכת היופי של ירושליים, על נישואין ללא אהבה על בסיס נקמה של אמא בבן. זוועה חיה. בלילה חלמתי שרבתי ריב מגעיל עם ממיע ואנחנו לא רבים בצורה כזאת, זה היה מהספר. עכשיו אני מפחדת להמשיך לקרוא.
גאווה אימהית 1: ירדן שלי התחילה ללמוד בSHE CODES לפני שנה בערך ולהערכתי היא היתה הכי צעירה בכיתה. מהר מאוד הם עלו עליה והפכו אותה לאחראית WEB, כלומר, היא עוזרת לבנות אחרות שלוקחות את המסלול להתגבר על קשיים. אתמול היתה פתיחה מסלול והחדר הענק בטכניון היה עמוס עד אפס מקום, אפילו פתחו כיתה נוספת כדי להכיל את כל הבנות. אני ירדתי קומה לכיתה אחרת ועבדתי על כל הדברים שלא הספקתי במהלך היום כשהיא עזרה להם במשך שעתיים עד שבאה אלי צרודה ותשושה. איזו ילדה זאת!
גאווה אימהית 2: שגיא כנראה מאוד מוכשר במדעי הטבע ובמתמטיקה. חשדנו בזה ממזמן אבל עכשיו הוא סוף סוף הגיע למגמות והוא פורח. בנוסף לזה שהוא לומד מחשבים ופיסיקה הוא לומד בימי שישי כימיה במסגרת פרוייקט ארכימדס בטכניון, ואני משתאה מהיכולת שלו להתקדם כל כך מהר בחומר. הוא גם התחיל להתנדב עכשיו בלעזור לילדים בשיעורים. המורים שלו מעריצים אותו וירדן אמרה שעוד יבנו מוזיאון לשגיא. אמרתי לה שאין סיכוי שהוא יהיה במוזיאון והיא אמרה שזה יעצים עוד יותר את השם שלו, שיבנו לו מוזיאון והוא לא יהיה שם. אותי זה מאוד מצחיק.
מה שמקסים בעיני זה החיבה הגדולה שיש בין ארבעתם. הם חברים ממש טובים ויורדים וצוחקים ומחזקים אחד את השני. שגיא לימד את זוהר חשבון לקראת המבחן שלה. הם מודעים לכשרונות שיש לכל אחד ומסוגלים לפרגן אחד לשני. גאה בהם.
ביום שלישי היה רייד מיוחד בפוקימון גו, עם הבוס הכי חזק במשחק שאפשר להכנס אליו רק בהזמנה של המשחק. בפעמיים הקודמות ירדן ואני הוזמנו אבל שגיא לא הוזמן, וירדן סיפרה לי שלמרות שלא הוזמן ולא יכל להלחם בעצמו, הוא עזר לכל הילדים האחרים לתפוס את הבוס בשבילם. ילד שלי מוצלח. זאת חבורה של ילדים בבית ספר יסודי שמעריצים את שגיא בגלל השליטה שלו בכל הסטטיסטיקות והפרמטרים של המשחק והיכולת שלו לתפוס כל פוקימון מרדן. הפעם הוזמנו שלושתנו אבל הרייד היה באחת וחצי ולא היו להם הסעות שיגיעו בזמן. לשמחתי השעה האחרונה של שגיא התבטלה אז לא הרגשתי רע לבקש מהמורה שלו לשחרר אותו מוקדם יותר ואספתי אותו מבית הספר לרייד. היינו 18 אנשים וניצחנו את הבוס, ושגיא זכה ללכוד אחד לעצמו, סוף סוף. הוא כל כך סבלני לילדים הקטנים, עוזר להם ומהווה דוגמא, לפחות בעיני מהצד. כן, עזבתי את העבודה בתקופה מאוד לחוצה כדי לקחת את הבן שלי להשתתף במשחק טלפוני, ואני גאה בזה. אני גם שמחה על זה שהייתי בבית כשזוהר חזרה הביתה ויכולתי לאסוף את ירדן מבית הספר כי פיספסה את ההסעה ולאסוף את ליאור מוקדם. בערב השלמתי קצת את העבודה כשלקחתי את ירדן לSHE CODES כאמור. מאוד שמחה בהם אני.
אי אפשר לנצח את כל המלחמות ולתפוס את כל הפרסים, יש המון כדורים באויר וחלקם נופלים על הריצפה. בכדורים שתפסתי השבוע אני מאוד שמחה.
אני מחוברת לדיסקוס שמחובר לאתר הזה אבל זה לא עובד. לא ברור לי איך אפשר לגרום לזה לעבוד.
אני גם חברה בבלוגגר בארץ הקודש אבל לא מצליחה להבין איך להדליק את הכפתור בבלוג שלי. יכול להיות שכל הצרות נובעות מזה שאני לא מאפשר לבלוג להתחבר לGOOGLE+? הסיבה היא הפרטים האישיים שלי שנמצאים שם ואני מעדיפה שישארו שם, לבד, בחושך.
אתמול לפני השינה קראתי פרק קשה במלכת היופי של ירושליים, על נישואין ללא אהבה על בסיס נקמה של אמא בבן. זוועה חיה. בלילה חלמתי שרבתי ריב מגעיל עם ממיע ואנחנו לא רבים בצורה כזאת, זה היה מהספר. עכשיו אני מפחדת להמשיך לקרוא.
גאווה אימהית 1: ירדן שלי התחילה ללמוד בSHE CODES לפני שנה בערך ולהערכתי היא היתה הכי צעירה בכיתה. מהר מאוד הם עלו עליה והפכו אותה לאחראית WEB, כלומר, היא עוזרת לבנות אחרות שלוקחות את המסלול להתגבר על קשיים. אתמול היתה פתיחה מסלול והחדר הענק בטכניון היה עמוס עד אפס מקום, אפילו פתחו כיתה נוספת כדי להכיל את כל הבנות. אני ירדתי קומה לכיתה אחרת ועבדתי על כל הדברים שלא הספקתי במהלך היום כשהיא עזרה להם במשך שעתיים עד שבאה אלי צרודה ותשושה. איזו ילדה זאת!
גאווה אימהית 2: שגיא כנראה מאוד מוכשר במדעי הטבע ובמתמטיקה. חשדנו בזה ממזמן אבל עכשיו הוא סוף סוף הגיע למגמות והוא פורח. בנוסף לזה שהוא לומד מחשבים ופיסיקה הוא לומד בימי שישי כימיה במסגרת פרוייקט ארכימדס בטכניון, ואני משתאה מהיכולת שלו להתקדם כל כך מהר בחומר. הוא גם התחיל להתנדב עכשיו בלעזור לילדים בשיעורים. המורים שלו מעריצים אותו וירדן אמרה שעוד יבנו מוזיאון לשגיא. אמרתי לה שאין סיכוי שהוא יהיה במוזיאון והיא אמרה שזה יעצים עוד יותר את השם שלו, שיבנו לו מוזיאון והוא לא יהיה שם. אותי זה מאוד מצחיק.
מה שמקסים בעיני זה החיבה הגדולה שיש בין ארבעתם. הם חברים ממש טובים ויורדים וצוחקים ומחזקים אחד את השני. שגיא לימד את זוהר חשבון לקראת המבחן שלה. הם מודעים לכשרונות שיש לכל אחד ומסוגלים לפרגן אחד לשני. גאה בהם.
ביום שלישי היה רייד מיוחד בפוקימון גו, עם הבוס הכי חזק במשחק שאפשר להכנס אליו רק בהזמנה של המשחק. בפעמיים הקודמות ירדן ואני הוזמנו אבל שגיא לא הוזמן, וירדן סיפרה לי שלמרות שלא הוזמן ולא יכל להלחם בעצמו, הוא עזר לכל הילדים האחרים לתפוס את הבוס בשבילם. ילד שלי מוצלח. זאת חבורה של ילדים בבית ספר יסודי שמעריצים את שגיא בגלל השליטה שלו בכל הסטטיסטיקות והפרמטרים של המשחק והיכולת שלו לתפוס כל פוקימון מרדן. הפעם הוזמנו שלושתנו אבל הרייד היה באחת וחצי ולא היו להם הסעות שיגיעו בזמן. לשמחתי השעה האחרונה של שגיא התבטלה אז לא הרגשתי רע לבקש מהמורה שלו לשחרר אותו מוקדם יותר ואספתי אותו מבית הספר לרייד. היינו 18 אנשים וניצחנו את הבוס, ושגיא זכה ללכוד אחד לעצמו, סוף סוף. הוא כל כך סבלני לילדים הקטנים, עוזר להם ומהווה דוגמא, לפחות בעיני מהצד. כן, עזבתי את העבודה בתקופה מאוד לחוצה כדי לקחת את הבן שלי להשתתף במשחק טלפוני, ואני גאה בזה. אני גם שמחה על זה שהייתי בבית כשזוהר חזרה הביתה ויכולתי לאסוף את ירדן מבית הספר כי פיספסה את ההסעה ולאסוף את ליאור מוקדם. בערב השלמתי קצת את העבודה כשלקחתי את ירדן לSHE CODES כאמור. מאוד שמחה בהם אני.
אי אפשר לנצח את כל המלחמות ולתפוס את כל הפרסים, יש המון כדורים באויר וחלקם נופלים על הריצפה. בכדורים שתפסתי השבוע אני מאוד שמחה.
אני אוהבת להסתכל בילדים שלך דרך העיניים שלך :) גם אצלנו החברות בין הילדים זה אחד הדברים הכי משמעותיים בעיני, ואהבתי שמפעם לפעם הם מארגנים לעצמם פעילות, רק ארבעתם, כמו חדר בריחה (בלי בני ובנות הזוג). ויש כוח בביחד הזה, ושלך עוד ממשיכים לצמוח. מודה שגם אני אוהבת לצפות בזה. זה ממלא את הלב, מילולית.
השבמחקאני חושבת עליך כשאני כותבת עליהם. :-) המשפחה שלך נראית לי מקסימה ובמיוחד הקשרים בין הילדים. יש גם ימים ואינטרקציות פחות חיוביות בין הילדים שלי, כמובן, אבל אני חושבת שהבסיס מצוין.
מחקאהבתי את הסיכום. יש לך מין דרך חמודה וחכמה לסכם את העיקר במשפט אחד בסוף.
השבמחקקשה לי לסיים ואני מנסה לסיים במסקנה, bottom line/ take home message
מחקכנראה כמו בסוף מאמר או מצגת. :-)
הגאווה האימהית שלך לגמרי מוצדקת, וכיף שהם מגלים במה הם חזקים ומה הם אוהבים, זה נותן המון סיפוק וכח. היחסים בין הילדים באמת מאוד חשובים, גם לי תמיד כיף לראות את האינטרקציה ביניהם ללא התערבות שלי (כמה שפחות מתערבים, היחסים נבנים יותר טוב).
השבמחקאנחנו מתערבים רק כשהם פוגעים זה בזה, קשה לנו לראות את זה. אנחנו מצפים מהם להיות הוגנים אחד עם השני, החיבה והעזרה ההדדית באה לבד. אני חושבת שיש בינהם יחסים של אמון הדדי וערבות הדדית זה המפתח לחברות ואחווה. הם גם עוזרים לנו המון עם ליאור ובכלל, אני חושבת שזה גורם להם להרגיש חלק חשוב מהבית ועושה להם טוב.
מחקאיזה פוסט אופטימי וכיפי :) סחתיין על המעורבות במשחקים וגם על הנכונות to carve out את הזמן לזה, גם מהלו"ז שלך וגם מזה של שגיא. ממש נעים לשמוע את ההערכה שלך אליהם. ואני בטוחה שחלק מזה משתקף גם בהערכה שלהם זה לזה.
השבמחקתודה יקירתי, מאוד יפה כתבת, לא חשבתי על זה. אני מאמינה שאנשים שמתייחסים אליהם כבעלי ערך מתייחסים לעצמם ולאחרים כך וגם שאם מישהו רואה בך את הטוב ומאמין בך זה עוזר לך לראות את הטוב ולהאמין בעצמך. את כזאת צנצנת מקסימה!
מחקמתמוגגת ממך ומהילדים שלך, מהגאווה שלך בהם, ומהיחסים בינם לבין עצמם. בעיקר מהיכולת שלך לראות את זה ולתת לזה מקום וחשיבות בחייך. חיבוק
השבמחקלגבי דיסקוס - באמת לא ברור למה אינך מצליחה להטמיע אותו בבלוג למרות שבצעת את הקישור. איכשהו לכולם יש עם זה בעייה בהתחלה, ולכולם איכשהו זה פתאום מסתדר....אבל אצלך עוד לא.
לגבי בלוגר בשפת הקודש - מה שאני בדרך כלל עושה זה מעתיקה את הכתובת של הפוסט החדש, הולכת פיסית ל"בלוגר בשפת הקודש" פותחת שם רשימה חדשה ומכניסה את הקישור. אבל....וזה אבל גדול - אני עושה את כל זה ממשתמש גוגל חלופי אמפיארטי שהקמתי עבור ישראבלוג ובו אני משתמשת כאן וגם בוורדפרס. לא במשתמש הגוגל הרגיל שלי. כך את נמנעת מחשיפה אבל יש לך חשבון גוגל עבור כל האתרים האלה
תודה רבה יקירתי. מרגישה מחובקת מאוד!
מחקאני חושבת שאת צודקת ושורש הבעיה הוא שאני לא מתחברת דרך גוגל כי הגוגל איתו פתחתי את הבלוג הוא גוגל המזוהה עם השם שלי. אני יכולה לשנות את חשבון הגוגל המקושר לבלוג?
ועוד משהו אמפי - צדקת מאוד, מלכת היופי של ירושלים מרתק אבל כתוב גרוע. אבחנה נכונה מאוד.
מחקוואלה שאלה מעניינת שאלת - האם את יכולה לקשר את הבלוג שלך לחשבון גוגל אחר? אין לי מושג. אנסה לברר לך....
מחקאבל בכל מקרה אם פתחת משתמש בדיסקוס, תחת שם בדוי, את יכולה להזדהות דרך משתמש דיסקוס במקום משתמש גוגל. לפחות להגיב ככה בבלוגים שיש בהם דיסקוס. כנ"ל לגבי משתמש וורדפרס כדי להגיב בבלוגים של וורדפרס.
כמובן שאם תצליחי להטמיע כאן סוף סוף את דיסקוס - זה ייקל על כל העניין.
בדיסקוס המשתמש שלי הוא הגוגל+ שלי וכתבתי את השם של הבלוג הזה והכל כאילו עובד, רק מה, הוא לא. אולי כי כיביתי את האפשרות לקישור לגוגל+ בבלוגגר?
מחקשמחתי לקרוא על ההצלחות של ירדן ושגיא. איזו גאווה אדירה. ובשניהם בלטה בעיניי כלכך התכונה הלא ברורה מאליה: לראות את הזולת, לעזור למי שצריך.
השבמחקכלכך מתרגשת גם לקרוא על ההתקדמות שלהם בתחומי ידע, ובעיקר - על התמיכה שלך בהם.
אני לא יודעת אם לא היו דברים כאלה כשהייתי ילדה, או שההורים שלי פשוט לא ידעו עליהם, אבל כמה הייתי רוצה ושמחה אם היו מכירים לי הזדמנויות כאלה!
שמחה גם לקרוא על האחאות הטובה. חלום, בעיניי. אשריכם שהצלחתם לתת להם גם את המתנה הזו.
החלק על פוקימון גו הצחיק אותי מאוד. לא רוצה להתרברב, אבל אני פוקימון מאסטרית מדופלמת עוד מימיי הנינטנדו :) גם בפוקימון גו שיחקתי המון בקיץ שעבר, אבל אחרי כמה עידכוני גרסה שאילצו הורדות מחודשות התייאשתי ו-וויתרתי. מעניין לקרוא על החידושים ועל הבוסים. ובתכלס, לגמרי שווה להפסיד בשביל זה קצת זמן עבודה. אלה, בסופו של דבר, הכדורים החשובים באמת שאי אפשר להשלים אותם.
וכמה מילים אישיות לסיום - לרוב אני לא מגיבה, בעיקר קוראת אצלך בשקט, אבל משהו בפוסט הזה, בעיקר בסיום שלו, ממש ניער בי משהו. ימים כאלה, בהם הרבה כדורים באוויר, ויש באופן בו את מתארת את הדברים, ואולי גם באופן בו את עושה אותם, משהו שנותן תקווה, השראה, תחושה שאפשר גם וגם וגם, ושאם אי אפשר, זה גם בסדר. אז, תודה על זה.
יקרה שלי, תודה על התגובה המרגשת שלך, מאוד שמחה שהדברים שכתבתי מעודדים אותך. זוכרת את הימים הקשים עם תינוקות צעירים בכל מיני שלבים של החיים, וזה באמת נראה בלתי אפשרי, עד שזה אפשרי. בדרך כלל אחרת ממה שחשבנו, אבל אנחנו מוצאות את הדרך לחיות ולהנות מזה שבורכנו במשפחה ובקריירה. ממש ככה. גם אני מרגישה הרבה פעמים שאני פרושה דק דק דק, אבל אז קורים דברים שטוענים אותי בתיקווה ואנרגיה ופתאום אני לא מרגישה כל כך דקה. :-)
מחקסוף שבוע נעים שיהיה!
ובכלל שכחתי להתייחס לזה שאת משחקת פוקימון גו - את חייבת לחזור! איזה צבע את? אנחנו צהובים הילדים רמה 35 ואני 34. המשחק מאוד השתפר לטובה, נסי ותהני! ספרי לי איך היה לחזור. :-)
מחקפוסט מחמם לב ומרגש.
השבמחקחיבוק גדול!! את נשארת בישרא?
מחק