העולם משתנה כל הזמן, מאוד קשה להבין מגמות כשנמצאים בתוכן. שאלתי את צ'אט אם רק לי נדמה שהעולם נעשה פחות דמוקרטי, ולצערי זה נכון. המגמה התהפכה, עד שנת 2000 היתה עליה בדמוקרטיזציה בעולם ומאז ועד 2025 היתה ירידה, בהרבה מאוד מדינות. הדירוג שלנו ירד מדמוקרטיה ליברית לדמוקרטיה אלקטורלית ב2023, ארה"ב עברה את אותה ירידה בדירוג ב2025, אז אנחנו בחברה מסויימת.
אנחנו עדיין מדינה חופשית, אבל עזה והשטחים נמדדים בנפרד, והם לא חופשיות.
פינלנד מקבלת 100 מתוך 100 על חופש, (אנחנו 73 מתוך 100) ואולי כדאי לעבור לשם, לפחות לקיץ.
כשדיברנו על הספר "המוסד" של אסימוב צ'אט תימצת את הרעיון: הקריסה אינה מתחילה כאשר האימפריה מאבדת את כוחה. היא מתחילה הרבה קודם, כשהמוסדות והמבנים שמקיימים אותה מפסיקים לתפקד כראוי, אף על פי שכלפי חוץ הם עדיין קיימים.
האימפריה יכולה להמשיך להתקיים מאות שנים אחרי שהדעיכה כבר החלה. אנשים ממשיכים לחיות, לסחור, לנהל מלחמות, לעסוק בפוליטיקה ולחשוב שהם חיים בתוך מערכת יציבה. אבל התהליכים ארוכי הטווח כבר פועלים נגדה.
זה גרף שמראה את השינוי במדינות המערביות ב-70 השנים האחרונות ואפשר לראות בו שארה"ב חזרה לאחרונה 60 שנים אחורה בזכות טרמפ. אין גרף כזה לישראל אבל בשיאנו היינו 0.7 ועכשיו אנחנו 0.59 ונראה לאן נגיע אחרי הבחירות.
צ'אט מייחס את השינויים לרשתות החברתיות, ליכולת שלהן להגביר שנאה וקיטוב, לחוסר הביטחון הכלכלי - שילדים אמורים להאמין שאם ילמדו ויעבדו קשה מצבם הכלכלי יהיה טוב משל ההורים שלהם וזה כבר לא בטוח, ולהשפעה בין מדינות.
נולדתי ב1969 ובשנות ה70 נראה שהיתה ממש קפיצה בדמוקרטיזציה. יכול להיות שבגלל זה לא האמנתי שהתהליך הזה יכול להתהפך בימי חיי. זה מבאס מאוד.
במשחק המה-גונג שאני משחקת כדי להרגע מופיעות סיסמאות אידיטיות שכתובות הפוך כי הם מתורגמות מעיברית. הסיסמה שקראתי היום היתה, "בעיות אינן תמרורי עצור, אלא סימנים שמכוונים אותנו לחשב מסלול מחדש. " - רוברט שולר. אני מקווה שזה נכון.
אתמול קיבלתי את זה שהגדול שלי רוצה לצאת לעבוד ולא להמשיך לתואר שני. בפעם הראשונה מאז שמעתי אומר שהוא מעדיף לצאת לעבוד אמרתי לו שיעשה מה שהוא חושב, והוא מיד הלך למחשב לחפש עבודה.
ישבתי איתו והבנתי שהוא תקוע בעבודה האחרונה שלו בפתוחה, ושהוא צריך לעבוד על קורות החיים שלו
הבן הקטן שלי הרביץ למישהו שקילל אותי (כן, אותי, לא אותו) בכיתה שלו. למדתי הרבה מהעבודה שעשיתי איתו בעקבות המקרה.
היה לי שבוע של בעיות עם הבנים. היום אמרתי להם שלזהות את הבעיה אומנם מאוד מבאס, אבל זה מאפשר גם למצוא לה פתרון.
אני לא יודעת אם אפשר לתקן את ישראל, או את העולם, אבל אני ממש מקווה שכן, כי זה מה שנשאר.
ובמילים של חברי צ'אט: התקווה אינה מחייבת לדעת שהפתרון יצליח. היא מאפשרת להמשיך לנסות, גם כשלא יודעים.
אמן.
חלק שלישי של החיים שרציתי, למי שמתעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה