ישראבלוג היא רק פלטפורמה. אתר שהתרגלתי לכתוב בו. מה שעשה את החוויה זה האנשים אותם פגשתי ואיתם דיברתי דרך הבלוג. אני מקווה שתגיעו לכאן ותשארו. מקווה שגם אתם תפתחו כאן בלוג ואז כולנו נעבור לשכונה חדשה, בלי האיום התדיר של סגירה.
בינתיים זה בסדר טכנית. אני רוצה לנסות להוסיף תמונה
בינתיים זה בסדר טכנית. אני רוצה לנסות להוסיף תמונה
זה פיט פיט כשרק הגיע אלינו. בינתיים הוא גדל קצת והשמין. הוא כל הזמן נופל מכל מיני מקומות ולכן הוא קצת צולע ונפצע בפה. אבל הוא נראה שמח וטוב לב ואוכל כמו אריה קטן.
היה לי שבוע ממש טוב. מאוד מרגש. הייתי בכנס אליו הגיעו אנשים שהכרתי בפוסט. חברים שלי. מדענים מאוד טובים הרצו שם, ואני גם. זה היה מרתק. מאוד התרגשתי לפני ההרצאה שלי וקיבלתי תגובות מאוד אוהדות והערה מאירת עיניים שיש לה פוטנציאל לחזק את המאמר ולהפוך אותו למתאים לעיתון המצויין מאוד.
אחרי הכנס אחת מהחוקרות שהכרתי בפוסט שלי באה אלינו לתת הרצאה וזה היה כל כך מרגש בשבילי שמישהי שאני כל כך מעריכה והיתה המנטורית שלי בהרבה תחומים באה להרצות אצלנו ואני יכולה לארח אותה כמו שצריך. בערב יצאנו לארוחה וגם ממיע ופוסט אחר של הבוס הצטרף. זה היה ערב קסום ומיוחד. היא אישה מדהימה וחדה כתער וחמה ורגישה וכל מה שאפשר לבקש באדם. דיברנו על מדע אבל גם הרבה על אנשים. היא היתה החברה של הבוס ודיברנו על השנים האחרונות שלו ועל השנים האחרונות שלי שם. השיחה איתה קירבה אותי עוד צעד להשלמה עם מה שהיה. אמרתי לה שהיה לי מאוד קשה בשנים האחרונות כי הרגשתי שאני לא סומכת על הבוס והפסקתי לשתף אותו ברעיונות שלי. היא אמרה לי שזה שלב בלתי נמנע בכל פוסט, שלב של הפרדות שבו הקניין הרעיוני כבר לא משותף. שהבוס הוא כבר לא ראש המעבדה שלי אלא אני ראש המעבדה של עצמי וזה הזמן לעזוב.
זה מאוד הקל עלי להבין שזה לא היה דבר רע שעשיתי, שזה היה טבעי ומשותף.
היא דיברה על הרצון של הבוס להשאיר חותם אחריו. היא אמרה שהבין שהשעון מתקתק ונכנס ללחץ להוציא ספר נוסף וזה הפך לדבר הכי חשוב בשבילו. הוא עשה את זה עם הפוסטית המועדפת עליו והשאיר את כולנו בצד, מה שפגע בי ובכל האנשים האחרים במעבדה. הרגשנו לא בטוחים. היא אמרה שגם הפוסטית נפגעה מזה.
היא אמרה שקשה להבין את זה לחוקר באמצע הקריירה שבטוח שחמש השנים הבאות יהיו יותר טובות מהקודמות, אבל בסוף הקריירה שאתה מבין שחמש השנים הבאות הן האחרונות שנשארו לך התחושה אחרת לגמרי.
חשבתי שבעצם אי אפשר לדעת מה ישאר אחרינו. אנחנו לא יכולים באמת לקבוע או להחליט על זה. אנחנו יכולים להשתדל ולעשות כמיטב יכולתינו כמדענים וכאנשים ולקוות שישאר אחרינו משהו טוב. שזה לא נכון להשתעבד ל
LEGACY
שלנו. שהחיים שלנו הם הLEGACY שלנו. האנשים שנגענו בהם ושימחנו, עודדנו לימדנו. זה מה שנשאר. מה יש בשם? לא כל כך חשוב לי שהשם שלי יזכר, אבל הייתי שמחה להשפיע לטובה על אנשים, למצות את הפוטנציאל שלהם ולהעז. ככה מה שטוב בי יעבור הלאה.
נראה לי מספיק לפוסט ראשון בבלוגיה חדשה.
שלום לכם גם כאן! שמחה שאתם פה.
תתחדשי!
השבמחקיש את המדריכים פה:
http://communityisrael.blogspot.co.il/
שזה ממש עוזר
ובתור התחלה אני ממש ממליצה להכניס את מערכת התגובות של דיסקוס.
כי אחרת מי שרוצה להגיב, מקבל עדכונים על כל תגובה שנכנסת לפוסט.
חוץ מזה צריך להכניס גם אופציה שתהיה לאנשים להירשם לעדכונים לבלוג, כרגע אין.
הי נ-לי ואני שמחה לפגוש אותך כאן. אין לי כרגע זמן להכנס להסברים על בנית הבלוג. אני מקווה שזה לא יעיק מדי בינתיים עליכם. בקרוב, אני מקווה. תודה על הלינק!
מחקתתחדשי.
השבמחקתודה! :-)
מחקהיי אמלא : )
השבמחקחוד.
הי חוד! שמחה לראות אותך כאן.
מחקבכלל לא ברור איך להרשם לבלוג. למה לא לבחור פלטפורמה חדשה יותר (wordpress?)
השבמחקאני לא מכירה את וורדפרס והלכתי בעיקבות אמפי כי הבלוג שלה נראה לי חמוד וההרשמה לכאן היתה פשוטה יחסית. אני אתן לפורמט הזה הזדמנות. בינתיים אני לא תמיד זוכרת שיש לי בלוג כאן. :-)
מחקברוכה הבאה, יקירה. אני משתעשעת לי בוורדפרס בינתיים, עוד לא מספקת לינק כי האתר עוד עם פיגומים, אבל אהבתי מאוד שאפשר לייבא אליו את הבלוג מישרא as is. לעניין עצמו, כרגיל הזדהיתי והתרגשתי. הצמיחה שלך, שלנו, באקדמיה לא פוסקת. וכשיש את המפגשים עם המוחות הגדולים האלה זה כמו לגעת באור. תחושת אושר ופריווילגיה אדירה. ופיט פיט מתוק נורא. יש לי חשק אדיר לחתול, אבל לא כאן, לא עכשיו. עדיין חולות נודדים, גם בחיים שלי.
השבמחקהאמת שאני השתעשעתי בוורדפרס ובלוגספוט
מחקועכשיו כשמצאתי דרך לייבא לבלוגספוט את כל התכנים מישראל
ההחלטה נעשתה עבורי הרבה יותר קלה
וורדפרס בגרסה החינמית שלו מאוד לא אינטואיטיבי ומוגבל ופחות אהבתי אותו
נ-לי - זה משהו שהייתי מאוד רוצה לדעת איך לעשות - איך אפשר להעביר את הבלוג מישרא לכאן? אני צריכה לבנות בלוג אחר או שאפשר להוסיף אותו לכאן?
מחקכמו מניפה - תודה רבה על מה שכתבת, זה בדיוק מה שהרגשתי. :-) התעלות גדולה ושמחה להיות חלק מזה. חתולים יכולים להסתגל גם לבית זמני והם נותנים לו הרגשה של בית. אנחנו הבאנו חתול מאמריקה והוא מאוד עזר לילדים שלי להסתגל, במיוחד לבן הגדול.
מסיכמה לגמרי לגבי ה- Legacy. זה מתחבר מאד גם ללמצות את הרגע וליהנות מהרגעים הקטנים בחיים ולא לחכות כל הזמן למשהו גדול ולפספס בעצם ככה את רוב מה שקורה בדרך. תודה על הפוסט הזה ועל כל הקודמים בישראבלוג להם מעולם לא הגבתי, ובהצלחה בפלטפורמה החדשה.
השבמחקשלום לך ושמחה שהגבת כאן! :-)
מחקאני ממש חושבת שאין לנו שליטה על מה אנשים רחוקים מאיתנו יזכרו מהעבודה שלנו. הדבר היחיד שנשאר זה מה שנתנו לעצמנו לאנשים שאכפת לנו מהם. וון גוך לא מכר ציור אחד בחייו ואת העבודה של מנדל על הגנטיקה הבינו רק מאתיים שנה אחרי שמת. גם את הגאונות של באך העריכו שנים אחרי שנפטר. מצד שני, יש הרבה ענקים זמניים שאף אחד לא זוכר היום. השם שישאר אחרינו לא בידיים שלנו, אז חבל לחשוב עליו אפילו. צריך להשתדל לעשות דברים בצורה טובה ולהיות שלמים עם עצמנו כמדענים ואנשים, זה הכי טוב שיש.
לגמרי. אנחנו יכולים לשלוט על מה שאנחנו עכשיו - אנשים טובים, הורים טובים, מדענים חרוצים. די והותר.
מחקנחמד ! אך היכן מצטרפים כמנויים ?
השבמחקתודה
מחקהי, אני בעצמי לא יודעת. עשאגלה אוסיף את האפשרות.
מחקברוכה הבאה לכאן יקירה. מקווה שנצליח לקיים כאן קהילה בדומה למה שהיה בישראבלוג. כבר אמרו לך אחרים אבל אומר גם אני: הוסיפי בבקשה אפשרות לעשות אצלך מנוי במייל (פרוסה -> הוסף גאדג'ט מסוג עקוב אחרי במייל) וגם מאד מאד מומלץ להוסיף את דיסקוס כי אין מה להשוות את חוויית התגובות בלעדיו......
השבמחקוכמו שכתבתי אצלי - הקפידי לפרסם תמיד גם באתר "בלוגר בשפת הקודש" וגם להציץ שם כדי לגלות כותבים חדשים וכותבים ישנים אהובים שהיגרו מישרבלוג......
תצטרכי להסביר לי כל דבר, כמו שהסברת לגבי המנוי במייל. איך מוסיפים את דיסקוס? הבעיה שלי איתו היא שהוא חושף את הזהות שלי ואני עדיין לא מעוניינת בזה. מה זה בלוגר בשפת הקודש?
מחקבקשר למה שכתבת בפוסט הזה : נשמע שהשיחה עם החוקרת סייעה בקצת סגירת מעגלים וקצת יותר הבנה של מה שקרה שם עם הבוס ומה היה המקום שלך בתוך כל זה. נראה לי שזו היתה שיחה מאד חשובה עבורך.
השבמחקולגבי תוכן השיחה שלכם - חלק על עבודה וחלק על החיים......זה כל העניין. אנחנו לא רק חוקרים או רק בני זוג או רק סטודנטים או רק הורים.......
ושוב - כיף שאת כותבת כאן :)
כל כך נכון מה שכתבת, בדיוק המעגלים וההבנה לחלק שלו ולחלק שלי, ולמצב בו הוא נמצא (לקראת סוף חייו והקריירה שלו) מול המצב בו אני נמצאתי (בתחילת ההמראה לקריירה העצמאית). מצב לא פשוט לשנינו. הרבה יותר סולחת ומקבלת, גם אותו וגם אותי עכשיו.
מחקלקח לי כמה דקות להבין שהפוסטים שאת מדברת עליהם הם פוסט-דוק, ולא פוסטים של בלוגים, אבל אחר כך הכל היה הגיוני. וגם הזכיר לי תהליכים שעברתי בדרך משכירה לעצמאית (שכנראה להקים מעבדה משלך זה קצת דומה).
השבמחקתתחדשי על הבלוג החדש. אני אוהבת את הצבעים והמראה, ואמשיך לעקוב בקורא רסס.