אתמול בערב ראיתי את הפרק האחרון בסידרה "קר לי, חם לי" בערוץ 1.
התחלתי מהסוף כי זה הפרק שהיה זמין בטלוויזיה, אבל אני בהחלט מתכננת לצפות בשני הפרקים הראשונים, כי הסידרה הזאת היא עלי.
הפרק הזה דיבר על הורמונים חליפיים כמשפרי איכות חיים בגיל המעבר. כששאלו את דר' קופרניק איך לשווק את מתן ההורמונים הוא אמר: גירושין ופיטורים. מסתבר שנשים בגיל המעבר נוטות להתפטר מהעבודה. ראיינו הרבה נשים שאמרו שקצה נפשן בעבודה אחרי גיל 50. הם איכשהו כמעט ולא דיברו על גירושין, אולי כי זה כבד מדי, הפוקוס היה על העבודה.
כשאני נזכרת בתקופה הראשונה בה התחלתי להרגיש שירדה לי ההתלהבות מהעבודה, זה היה לפני ארבע שנים, כשהייתי בת 53. אני חושבת שזאת התקופה בה נפסק לי המחזור סופית (סליחה על הפירוט המוגזם, אני מנסה להתחקות אחרי התהליך.) בשנה האחרונה התחלתי לחשוב על פנסיה בתור תקופה מלבבת. הסיפורים הקצרים שכתבתי מאוד עזרו לי להבין מה הלך לאיבוד ואפילו להחזיר את ההתלהבות, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שחלק מהאובדן שהרגשתי היה על בסיס הורמונלי. בנוסף, השנים 2022-2023 היו תקופה מאוד קשה מבחינת המריבות שלי עם ממיע. חשבתי שהוא בגיל המעבר, אבל יכול להיות שזאת היתה אני.
במפגש משפחתי לפני שבועיים האחיות של ממיע אמרו לי שמדבקות אסטרוגן מאוד עוזרות להן ולפני שבוע התחלתי. אני ישנה יותר טוב. הכאבים בכתף עדיין איתי, אבל כאן צריך לעשות פיסיותרפיה (גם לי יש הסתיידויות אמפי!), אבל אני ישנה יותר טוב. הייתי מתעוררת כל שעה ועכשיו אני מתעוררת כל שעתיים וחצי ואפילו חולמת. זה הבדל מאוד גדול. לא ידעתי שזה קשור לגיל המעבר עד השיחה עם האחיות של ממיע, ולראות את הנשים בסידרה מדברות על זה, אחת אחרי השנייה, כמעט מרגיז - למה לא אומרים לנו את זה כשאנחנו מדברות עם רופאי המשפחה?
מעבר לשינה, ההורמונים האלו מעכבים איבוד סידן, עוזרים לגמישות ולעובי של העור, וטובים ללב ולגוף באופן כללי. החוויה מאוד שונה מזו של נטילת גלולות נגד הריון שגרמו לנפיחות ותופעות לוואי אחרות. כאן אין לי כמעט תופעות לוואי. לא ראיתי שהם מדברים על ויסות טמפרטורה, אבל השם של הסדרה מעיד שגם זה חלק מהחבילה. הייתי מדליקה ומכבה מזגן כל הלילה, ועכשיו אני לא נוגעת - או שסגור או שדלוק, אני בסדר.
אני באמת לא יודעת אם מה שקרה אחרי תום המחזור - המריבות התכופות, חוסר הסיפוק בעבודה, זה שהרגשתי שהלכתי לעצמי לאיבוד - היה הורמנלי. יכול להיות שזה צירוף מקרים, אבל יכול להיות גם שלא. הרבה דברים הסתדרו מאוד יפה בזכות הטיפול הפסיכולוגי (הקשר עם ממיע), ספורט, והסיפורים הקצרים שכתבתי. אבל אני תוהה אם היה יכול להיות קצת פחות סוער, קצת פחות חוסר שינה, אם הייתי מתחילה עם המדבקות ב-2022.
לעולם לא נדע ופנינו קדימה.
העליתי עוד סיפור על תקופה הורמונלית אחרת, כשהאושר בא בזעם. :-) וואי, זאת הפעם הראשונה שהבנתי את השורה הזאת מהשיר של שלמה ארצי.
המשך שבוע טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה