אני כל כך אוהבת את הקיץ.
אני יודעת שחם נורא, בצורה ממש מקשה על קיום, אבל אני רוב הזמן במזגן ידידותי ולא מקפיא שגורם לחיים להיות לגמרי נסבלים ואפילו נעימים.
ויש משהו בקיץ שאי אפשר לא לאהוב. אפילו שאני לא בחופש גדול בניגוד לשאר בני הבית, אני מרגישה שאני קצת בחופש. כי הם בחופש. אני אוהבת את זה שממיע בבית. אני אוהבת את זה שהוא רגוע. הוא שיפץ את החדר של הגדול ועכשיו את המרפסת ומתקן את החדר של הגדולה, והחלפנו מזרון והוא קנה לי כסא חדש לשולחן העבודה, ונדנדה חדשה ויפה לחצר. וקטף לנו ענבים ירוקים בלי גרעינים מהגפן בחצר האחורית שהקטן בלע בלי להפסיק. הענבים הסגולים בגפן בחצר הקידמית מבשילים לאיטם ומנגואים קטנים וטעימים נופלים מהעץ. אנחנו מחכים שהאפרסקים יבשילו ואפילו הפטל מוציא פירות שחורים מדי פעם. נעים בבית.
ממיע עובר לבית ספר תיכון חדש בשנה הבאה וזה מרגש ומשמח. הקטן עובד על עבודת הבית שלו בחופש, שזה מעורר הערכה. היום הבהילו אותי קצת בבדיקת אקג במנוחה שלו ואני מקווה שזה לא רציני, נבדוק אצל הרופא ביום ראשון. החלטתי לסיים את הטיפול הפסיכולוגי ששינה את חיי וזה לא קל אבל מרגיש לי נכון. ואני מחכה לסיפור הבא שיבוא אלי.
העליתי סיפור חדש בבלוג הסיפורים לפני כמה ימים. הם כל כך אישיים וחשופים שאני לא ממהרת להכריז עליהם כאן, אבל כמה קוראים יקרים כבר הגיעו לשם בלי שאשלח, איזה כיף שיש לי אתכם!
אנחנו עדיין בתקופת מבחנים, אני נפגשת כל שבוע עם מספר מוגזם של אנשים שאני עושה איתם דברים שונים, וחיה באמייל. אבל בתוך כל זה עדיין קיץ. הכל עוצר. הכל איטי.
התחלתי לשים מדבקות הורמונים כדי לישון יותר טוב ושתפסיק לכאוב לי הכתף ובכלל, שיהיה לי טוב, ובינתיים זה לא עושה הבדל גדול אבל אני חושבת שכן עושה הבדל קטן.
נסענו למפגש משפחתי מלבב אתמול ובכל שבוע אנחנו עושים דברים מחוץ לספר וזה עושה לי טוב ואני לא רוצה שהקיץ יגמר אבל אי אפשר לעצור את הזמן.
סוף שבוע נעים לכולכם!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה