היינו בהונגריה בשבוע הבא ונהנינו מאוד. אני אוהבת לשמור זכרונות בבלוג. לא יאומן כמה כיף לחזור בזמן ולראות את התמונות.
.טסנו בשבת בערב, זאת טיסה מאוד נוחה. יוצאת בחמש בערב ונוחתת בבודפשט בשמונה בערב. הכל עבר בשלום ובצורה חלקה. למעשה זה נכון לכל הנסיעה הזאת וזאת הפעם הראשונה שאירגנתי את הכל לבד - כרטיסים בארקיע ולינות והשכרת רכב דרך בוקינג. שמחתי לראות שאני יכולה לעשות את זה. שכרנו קיה ספורטאז והיא היתה מצויינת לחמישה אנשים ושתי מזוודות גדולות.
הגענו עייפים לדירה, ויצאנו לחפש מסעדה לארוחת ערב. מצאנו מסעדת גולש והזמנו מנות מקומיות. מסתדר שהגולאש בבודפשט לא יותר טעים מהגולאש שממיע מכין, אבל יותר יקר. זאת היתה המסעדה הכי יקרה שאכלנו בה. למדנו לקח.
בבוקר ראשון קמנו והלכנו לסופר הסמוך לקנות לנו ארוחת בוקר. הופעתנו מהמחירים הסבירים ונהנינו מארוחת בוקר בדירה היפיפיה ששכרנו ממש במרכז העיר. באחת עשה יצאנו לטיול בבודפשט היפיפיה. צ'אט תכנן לנו מסלול שהתחיל מבניין הפרלמנט המרשים מאוד של בודפשט.
המשיך בטיילת הדנובה ובאנדרטת הנעליים. זאת אנדרטה של נעליים ממתכת, לזכר היהודים שנתבקשו להסיר את נעליהם לפני שירו בהם וזרקו אותם לדנובה. זה ממש נורא. זה הזכיר לי שכל מה שקורה לנו עכשיו לא חדש, ונראה שהוא מאז ולעולם.
המשכנו ועברנו את גשר השלשלאות, גשר מאוד יפה על הדנובה:
ואז עלינו ועלינו ועלינו במדרגות לטירה יפה עם נוף לכל העיר.
אחרי הצעידה המאומצת הזאת, חזרנו לדירה לנוח. יצאנו לאכול ראמן שהיה הרבה יותר טעים מהגולש וגם יותר זול, ואז הלכנו שוב לדנובה, לראות את הכל מואר בלילה.
זה היה יום ראשון, והקטן מאוד קצה לראות את הגמר. ברחוב ראינו המוני אנשים נוהרים להקרנה המשותפת במרכז. אבל אנחנו התעקשנו ללכת לנהר ולראות את הדנובה בלילה. זה היה מאוד יפה.
הסתכלנו על מזח שבו הרבה מאוד שחפים התארגנו לשנת הלילה שלהם. הם שמרו על רווחים קבועים וכששחף חדש התיישב קרוב מדי לשחפים שכבר היו שם, הם ממש צעקו עליו וניסו לגרש אותו. זה היה מאוד מצחיק. מדי פעם קבוצות שלמות של שחפים פשוט המריאו לעשות סיבובים באויר וקבוצות חדשות של שחפים נחתו. זאת היתה קהילה שהזכירה לנו את עצמנו, עם כל הויכוחים והריבים על השטח והקולניות.
כשעברנו באיזור של ההקרנה הבנו שהוא צפוף מדי ולא מזמין וחזרנו לדירה לישון. אני נרדמתי והקטן וממיע ראו את ספרד מנצחת את ארגנטינה. לצערם.
בבוקר של יום שני, נסענו לכיכר הגיבורים ולפארק העירוני.
בפארק יש פסל של כותב אלמוני שיש אמונה שאם נוגעים בעט שלו זה מביא מזל בכתיבה. כמובן שנגעתי בעט שלו ואמרתי לכולם לעשות אותו דבר. זה עבד.
אחרי הטיול בפארק הלכנו לקניון, קנינו שתי חולצות לבנים והבנו שאנחנו לא טובים בזה ולא אוהבים את זה, אכלנו ארוחת צהריים באוכל המהיר ונסענו לאגם בלאטון.
בדרך לאגם חברה שלי כתבה שיש תשובות לגרנט הגדול שכתבתי ואני מחכה לו במתח רב. הפעם לא פירסמו רשימה כך שלא יכולתי לדעת אם קיבלתי או לא. היא אמרה שמי שלא קיבל - קיבל הודעה במייל, ומי שקיבל - הודיעו לו בשיחת טלפון. מאחר והיינו בנסיעה לא יכולתי לפתוח את המייל שלי ומאחר והסים שלי הוא לא עם המספר הישראלי שלי, לא יכולתי לקבל שיחת טלפון. ישבתי כולי מתוחה באוטו והחלטתי להיות אופטימית, כי למה לסבול.
בעוד מתרגלת עוצמה רוחנית נדירה, קיבלתי ברכות מהרקטורית שלי - מזל טוב אני כל כך שמחה! כתבתי לה מיד - האם קיבלתי? אני לא יודעת בעצמי. והיא נלחצה, ובדקה שוב, וכן - קיבלתי. ואז קיבלתי הודעה מדיקן מחקר. הם כאלו חמודים. זאת כזאת אוניברסיטה מקסימה ומשפחתית האוניברסיטה שלנו.
ואז הייתי ממש מאושרת. שמחה. מוקלת. נושמת. כשהגענו לדירה באגם פתחתי את המחשב וקיבלתי את הודעת הזכיה וחוות הדעת שהיו חיוביות בצורה כמעט מוגזמת (מובילת התחום העולמית, וכאלו. יכול להיות שזה נכון אבל זה רק כי התחום כולל את המעבדה שלי בלבד. :-))
האגם מאוד יפה. הוא ארוך מהכנרת בערך פי שלוש אבל ממש רדוד - 3 מטרים בשיא העומק. כשהגענו לשם הלכנו לטיילת של
האגם ואכלנו ארוחת ערב במסעדה הונגרית, היה טעים מאוד. רוב הנופשים היו הונגרים. זה לא מקום מאוד מתוייר חיצונית וזה דווקא היה ממש נחמד. השקט.
ביום השלישי של הטיול יצאנו לפארק המים שליד העיר בלטונפורד. הקטן שלנו מאוד אוהב פרקי מים ורצינו שיהנה. בסוף כולנו מאוד נהננו. עלינו על כל המגלשות לעיתים יותר מכמה פעמים, לא היו תורים בכלל וזה היה רגוע ונעים.
אכלנו גלידה מאוד טעימה, ואז התחיל לרדת גשם, ויצאנו מוקדם ממה שתכננו.
התרחצנו בדירה והיינו קצת רעבים, וממיע רצה לנסוע לאורך האגם, אז נסענו לעיירה קטנה בשם טיהאני, שנמצאת על חצי אי שנכנס לתוך האגם והיא פשוט יפיפיה.
טיילנו ברחובות הציוריים שלה ואכלנו ארוחת ערב במסעדה תיירותית אבל ממש נחמדה וכמובן שהיו שם ישראלים. למעשהשמענו עיברית בכל מקום וזה דווקא היה נחמד.
זה המנזר המפורסם של טיהאני, שכשעולים אליו מגיעים לטיילת מקסימה שמשקיפה על האגם.
ביום הרביעי של הטיול נסענו דרומה לחוף מסודר ליד עיירה בשם סיגלגט.
.המים היו קצת קרים אבל זה היה מאוד רגוע.
זאת חוויה מאוד שונה מללכת לכינרת. האנשים הרבה יותר שקטים, אין מוזיקה בכלל, לא חם נורא, בערך 26 מעלות בצל. הכל רגוע ממש. כל הזמן חשבנו כמה זה שונה מהמציאות שלנו.
שקט.
היינו באגם כמה שעות ואז נסענו לטירה שלידו. למעשה זה מבצר שנבנה ב1260 ומאז נכבש, עוצב מחדש, שופץ ושודרג, ואז נחרב.
הנוף היה מהמם.
דרך אגב, בסופרים הילדים גילו לנו את נפלאות גוגל לנס - שמתרגם מיידית כל מילה בהונגרית. זה ממש מדהים, ונחוץ כי הרבה דברים היו רק בהונגרית. מצאנו את עצמנו בודקים גם משפטים באנגלית על דרך, מתוך הרגל חדש.
במבצר פגשנו זוג חמוד של ישראלית והונגרי שחיים בין שתי המדינות. יש להם בית קיץ בצפון והם סיפרו לנו על מקומות מקסימים שאפשר לטייל בהם והם הרבה יותר זולים ומקסימים לא פחות מהמקומות המתויירים.
זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שחשבתי שלקנות בית קיץ באירופה זה רעיון ממש טוב. אמפי - אני מבינה אותך!
התחלתי להסתכל על מחירים של בתים אפילו. השלווה הזאת, השקט. רציתי להשאר עוד...
.ביום חמישי קמנו מוקדם מאוד ויצאנו לשדה התעופה. קצת נלחצנו כי היינו צריכים למלא דלק והחזרת המכונית לקחה יותר זמן ממה שחשבנו, ואז גילינו שהטיסה טיפה יותר מאוחרת ממה שזכרתי ואז היא נדחתה בעוד שעה. זה דווקא היה נחמד כי הכל היה רגוע ונחמד.
זאת היתה חופשה מעולה. כל כך נהניתי. מהשקט. מזה שזה לא היה מעורב או קשור בעבודה. שלא הייתי צריכה לשמור כל קבלה, או לחשוב על הרצאה. שסתם יכולתי להנות עם המשפחה. זה גם מאוד מקרב אותנו וכשחזרנו ישבנו לאכול ביחד, כי התרגלנו משם.
היה קצר מדי, אבל שווה כל רגע. בפעם הבאה, נטוס ליותר זמן. היה ממש מעולה. ובדיוק החופשה שהייתי צריכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה