פתחתי בלוג סיפורים: כאן.
מוזמנים לבקר אותי שם ולקרוא.
אני לא רוצה לערבב בין הכתיבה האישית וההיסטוריה של הבלוג הזה לכתיבה הסיפרותית והאוטוביוגרפית שלי שם.
ההסכם שלי עם עצמי, בעקבות ההצעה של הבת הגדולה שלי, היה לכתוב עשרה סיפורים ואז להחליט מה לעשות איתם.
כתבתי עשרה סיפורים ואז התחלתי להסתכל על המקומות בהם אפשר לפרסם סיפורים קצרים, ובאף אחת שראיתי אין מקום לדבר שהכי חשוב לי - תגובות של קוראים.
אין שום טעם בעיני לשים סיפור במקום בו לא יהיה לי קשר ישיר עם הקוראים.
אני לא צריכה אישור של עורך סיפרותי שהכתיבה שלי בעלת ערך - יש לה ערך עבורי, ערך גדול. הצלחתי לחזור בעזרתה בזמן ולחיות מחדש ולהבין מחדש אירועים מהעבר שלי, להבין את עצמי יותר. דרך זה שהתלהבתי מהכתיבה, חזרה לי ההתלהות ממה שאני עושה. זאת מתנה ענקית.
החברים והחברות איתם שיתפתי את הסיפורים שימחו אותי מאוד בתגובות ובהערות שלהם. אם לסיפור שלי יש משהו לתת למישהו אחר, שמישהו ירגיש יותר מובן וקצת פחות לבד - אז שווה לי לשים אותו במקום בו אנשים יוכלו לקרוא אותו. כי זה מה שסיפורים של אחרים היו בשבילי, מאז שאני זוכרת את עצמי - מקום שבו אפשר לגלות את האמת על עצמי, מתוך סיפור של מישהו אחר ולהרגיש פחות לבד, יותר מובנת.
בינתיים יש שם סיפור אחד, שמתאר את ההחלטה לכתוב. בהמשך אשים עוד. מקווה שתהנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה