חוזרת הביתה מהרצאה בעיר ילדותי. פגשתי חבר שלא ראיתי יותר מ-20 שנים ולמדתי על אסון משפחתי שעבר שמאוד ציער אותי. ההרצאה עברה בטוב, הצלחתי להעביר את המסע שלנו להבין את הבקרה הגנטית והמכנית והאבולוציה של בנית השלד בקיפוד. כנראה היה טיפה מהיר ועמוס מדי, אבל אני חושבת שהם הבינו את הנקודות שרציתי שיבינו. השיחות אחרי היו מעולות, מאוד נהניתי לשמוע על המחקרים שלהם.
תקופה עמוסה במיוחד, שני סטודנטים שלי הרצו על התיזות שלהם ושני סטודנטים שלי הרצו על הצעת המחקר שלהם. לכל הסטודנטים, התיזות והצעות המחקר שלום וגם למנחה שלהם. אני בוחנת עוד תיזה ביום חמישי ואז עונת ההגשות נגמרת, לפחות לתקופה הקרובה.
באפריל יתקיים כנס הקיפודים אותו אני מארגנת ביחד עם עוד שלושה חוקרים מקסימים שאני מאוד נהנית לעבוד איתם. שנים מהם מארה"ב והמצב מבחינת תמיכת הממשלה במחקר נראה מאוד לא מבטיח. אני מאמינה שיתייצב ויהיה בסדר גם שם. אני צריכה לעבור על 23 אבסטרקטים ולדרג אותם, מי להרצאה ארוכה מול כולם, מי להרצאה קצרה מול כולם, מי להרצאה קצרה במקביל לאחרת ומי לפוסטר. זה דווקא יותר נחמד ממה שחששתי. נחמד לקרוא על מחקרים של חוקרים אחרים. אני צריכה להתחיל להכין את ההרצאה שלי ולהחליט אם אני רוצה הרצאה ארוכה או קצרה ומה הסיפור שההרצאה תספר. בפעם הקודמת העברתי הרצאה בזום אחרי ה-7 באוקטובר וזה היה קשה, ואני מקווה לחוויה מתקנת.
אחד הבוחנים של הצעת המחקר של הסטודנט שלי דיבר איתי על אובדן ההתלהבות והעניין בעבודה שלנו ומה עושים כדי להחזיר אותם. הוא אמר ששני דברים הובילו אותו למחקר, הרצון לתרום לאנושות והסקרנות וההתפעמות מהטבע. כשמנתחים תופעה ומפרקים אותה למרכיביה, בוחנים כל מרכיב וקשר בין מרכיבים בנפרד, רואים רק את המרכיבים והקשרים בינהם. זה לא מסביר את התופעה שהרבה יותר מורכבת ממרכיביה, ולפעמים מאבדים את ההתפעמות והסקרנות שהובילו אותנו לחקור. אני חושבת שברגע שיש לי תמונה בראש של איך מערכת עובדת, אפילו שנשארים פערים לא ברורים, אני קצת מאבדת עיניין.
כשהרציתי היום, היו כמה פעמים שראיתי והראיתי את הפערים שנותרו אחרי הגילויים שלנו. כן, יש עדיין לא מעט שאלות לא פתורות, רק שלי אישית פחות חשק לחבר את החלקים שנשארו. אחת הבוחנות שהיא מהתחום שלנו, אמרה שהיא מנסה לחפש את המנגנון שאנחנו הראינו במערכת שלה, וזה כבר אומר לי ששכנענו אחרים שכדאי להסתכל על זה, ועבודתי, מבחינתי, הושלמה.
הכיוון החדש אליו אנחנו הולכים במעבדה, כיוון הוליסטי שמקשר בין כמות אוכל, לגדילת החלק של השלד שהוא מפתח הפה של העובר, בין שחיה ותנועה לגדילת השלד, הוא הכיוון שהכי מלהיב אותי ללכת בו. אין לי מושג לאן אנחנו הולכים ואיפה לחפש את התשובות וזאת חידה מרתקת ורלוונטית לכל כך הרבה דברים אחרים.
אני מקווה שנקבל את הגרנט שהגשתי כדי לענות על הפערים הברורים, כדי שאוכל להשתמש בחלק ממנו כדי להתקדם בכיוונים חדשים ולא ידועים. אני מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה בקרוב, שהדמוקרטיה שלנו תתחזק ושיהיה שיוויון בנטל.
המשך שבוע טוב!