יום חמישי, 30 בינואר 2025

שבו בנות לגבולן ובנות שפורצות דרך.

 החיוך של אמילי עם אמא מרחיב את הלב ומשמח כל כך. הלוואי וזה התחלת השיבה של כולם. 

מאז שכתבתי את המשפט הזה, זכינו לראות את החיוכים של לירי, נעמה, דניאלה וקרינה ואפילו אגם. משמח וצובט את הלב ביחד. איזה בנות מדהימות יש לנו כאן. כמה משמח לראות אותן חוזרות ולקוות שהאחרים יגיעו בקרוב. כמה לא פשוט להסתכל קדימה לעתיד ולהבין שהאוייבים שלנו עדיין רוצים להשמיד אותנו ולא הולכים לשום מקום. אלא אם כן טרמפ יצליח להזיז אותם. זה יהיה נחמד מאוד.

אני בתקופת מעבר משונה בחיים המקצועיים שלי שמשפיעה עלי מאוד. הצלחנו להראות כמה דברים משמעותיים, גדולים וחשובים על בניית השלד בקיפוד ים, ויש לזה השלכות על שלדים וחידושים אבולוציוניים במבנה גוף, לכל ממלכת החיים. בשעה טובה, מצטטים אותנו קצת יותר ואני מקווה שזה ילך ויגדל, ואני מקווה ששטף המאמרים הקרוב יתורגם להצלחות בגרנטים. פונים אלי משתפי פעולה חדשים שפותחים לנו כיוונים מרגשים ומלהיבים חדשים, וכל מי שאני כותבת לשאול על הכיוונים האלו ממש שמח לענות ולהשתתף. סטודנטית שלי הרצתה על המסטר שלה, ואפילו שאני משוחדת כי הסיפור שלה הוא גם הסיפור שלי, אני חושבת שאני יכולה להעיד שהיא נתנה הרצאה מושלמת מבחינה דידקטית. לא השאירה דבר לא מוסבר ומודגם ומומחש, הרצאה לדוגמא של ממש.  מתנת הפרידה שלה היתה בובה סרוגה של הפוקימון האהוב שלי, בצבע מיוחד, חובק קיפוד ים. המתנה הכי מושלמת שקיבלתי: 

סטודנט נוסף שלי עומד להציג את התיזה שלו בצורה לא מושלמת, אבל הוא יעשה כמיטב יכולתו, ושני סטודנטים עומדים להציג את הצעות המחקר שלהם בקרוב. תקופה מאוד עמוסה במצגות של הסטודנטים שלי ובחינות של סטודנטים אחרים וצמיחה וגדילה, הרבה מאוד מהן.

בתוך זה אני מרגישה לפעמים מוצפת ולפעמים NUMB. אולי שתי התחושות האלו נגזרת של אותו מצב נפשי ריגשי שבו קורים הרבה יותר מדי דברים ממה שאני מצליחה להגיב לו ולעבד. 

אני מרגישה שאני הולכת מחוץ לרשת הבטחון של הדברים שאני יודעת, לכיוונים שמרגישים לי מרתקים, אבל פחות בטוחים. אני והמעבדה שלי הולכים לשם, כדי לפרוץ דרכים חדשות כי בישנות כבר הלכנו. זה מפחיד אותי וגם בלתי נמנע. מרגיש נכון אבל מפחיד. אבל עכשיו הזמן לפרוץ דרך. מול הבנות שהתחלתי איתן את הפוסט, ומה שהן עברו ואיך שהן חזרו מזה, כנגד כל הסיכויים, אני מאמינה שהאומץ שלי מעוגן דיו, ביכולות ובדימיון של חברי המעבדה, שנותנים לנו סיכוי להצליח. 

סוף שבוע נעים!


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שבו בנות לגבולן ובנות שפורצות דרך.

 החיוך של אמילי עם אמא מרחיב את הלב ומשמח כל כך. הלוואי וזה התחלת השיבה של כולם.  מאז שכתבתי את המשפט הזה, זכינו לראות את החיוכים של לירי, נ...