כשמפסיקים לכתוב באופן שוטף, קשה לחזור. הרבה פעמים מיד אחרי שאני כותבת פוסט אני רוצה לכתוב עוד אחד, אבל נראה לי עמוס מדי. אולי אני צריכה פשוט לכתוב כשאני רוצה ואז הכתיבה תחזור אלי. פעם הכתיבה האישית היתה חלק מהיומיום שלי, עכשיו אני כמעט ולא כותבת. כלומר - אני כל הזמן כותבת, אמיילים, וואסטאפים, מכתבים. אני כל הזמן עושה והרבה מהעשיה שלי היא כתיבה, אבל - אני לא כותבת לעצמי על עצמי, לא עוצרת לעבד דרך הכתיבה. זה אפילו לא חסר לי כי התרגלתי, אבל זה לא אומר שזה איבד את החשיבות בשבילי.
היה לי שבוע ממש טוב בעבודה. במסגרת סדנה באוניברסיטה, הכינו אותנו לספר את הסיפור של המחקר שלנו בצורת טד, והשיא היה אירוע טד שהתקיים השבוע. הסדנה הזאת היתה נפלאה והאנשים שהכרתי בה היו מקסימים. נוצרה קירבה גדולה ביננו ופתיחות וההנחיה שקיבלנו עזרה לי ליצור הרצאה שהיתה ממש אני - מה גרם לי לחקור מה שאני חוקרת, הדרך שעשיתי, הגילויים הגדולים והפוטנציאל של העבודה. ההרצאות היו מעוררות השראה וגאוות יחידה. עליתי לבמה וממש נהניתי, כל אחת מארבע הדקות. התגובות שקיבלתי היו מחבקות ומרגשות. זה היה הכי דומה ושונה מהדרך בה הרגשתי בקלטק. דומה מבחינת הגאווה שהרגשתי להיות חלק מכזאת קבוצה נהדרת של חוקרים ואנשי מקצוע, ושונה, כי התפקיד שלי כאן אחר. שם הייתי פוסט-דוקית, במעבדה של איש גדול, ועכשיו אני ראש מעבדה וראש חוג בעצמי. לא באותו גודל שלו, אבל משמעותית מספיק, וזה עושה לי טוב.
היו לנו טקסי סיום השבוע ואני עמדתי על הבמה, בירכתי את המסיימים וחילקתי תעודות. גם זה עושה טוב בלב. כתבתי את המכתב שלי בניוזלטר של החוג והייתי גאה בעשיה שלנו ובקהילה שנוצרה בחוג שלי.
המדע שלי נפגע ומתוגמל מזה. נפגע, כי יש לי פחות זמן לקרוא ולהתעמק כמו שהייתי רוצה, לפחות בשבועות האחרונות שהיו מלאים בעשיה חוגית. מתוגמל כי ההסתכלות שלי מתרחבת, אני מסתכלת יותר על התמונה הגדולה, מעיזה יותר ומאפשרת לסטודנטים שלי יותר מקום להובלת הפרוייקטים שלהם. אני כבר לא יכולה להוביל כל פרויקט במעבדה, וזה משאיר להם יותר מקום. אני יותר מנחה ממובילה ויש בזה יתרונות וחסרונות עבורם. מקווה שיצמחו לתוך החלל שהשארתי.
מה שעוד לא הצלחתי לעשות הוא לתכנן לנו חופשה משפחתית. אני צריכה לקחת חופש כדי לעשות את זה, כי בימי החול אני עובדת ובסוף שבוע אני רוצה לנוח מהעבודה. אני מנסה לקחת ימים בבית אבל מוצאת את עצמי עובדת גם בהם. אולי השבוע אצליח. אני רוצה לקחת אותנו לחו"ל, בפעם הראשונה מאז שחזרנו לפני 10 שנים. כל החברים שלהם טסים כל הזמן, וגם הם רוצים. הבנות טסו בעצמן הקיץ אבל הבנים ובמיוחד הקטן - צריכים שאנחנו ניקח אותם. גם אני צריכה שאקח אותי הרחק מכאן לחופשה אמיתית כי אני עובדת מאוד קשה וצריכה חופש.
זהו. אני צריכה לצאת לעשות רייד עם הילדים ואחר כך לבריכה. סוף שבוע נעים לכולם ושבוע טוב שיהיה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה