בשבוע הבא אני טסה לכנס בקרואטיה, ואני מרגישה שאני לא לגמרי מוכנה אליו נפשית. ההרצאה מוכנה, כל הסידורים נסגרו, אבל בפנים יש תחושה של חוסר מוכנות. זה מתבטא בחלומות בלהה על טיסות שמוחמצות, הרצאה שלא מתקבלת היטב, שיטוט ברחובות לא מוכרים וכלבה שאני מאמצת ומתברר שהיא פצועה מאוד.
מבחינתי, מוכנות נפשית לכנס היא כשאני קוראת מראש את האבסטרקטים של ההרצאות האחרות, כשאני מפנה זמן לחשוב מה אני רוצה לקחת מהכנס, וכשאני מרגישה שההרצאה שלי יושבת בדיוק במקום. הסתכלתי על כותרות ההרצאות, וזה נראה כנס מצוין, אבל מאז הכנס הקודם באותו תחום המעבדה שלי עברה דרך לא פשוטה: ניסינו להתקדם והגענו למבוי סתום, ועכשיו אנחנו ממשיכים בכיוונים קרובים אך שונים.
אז למה אין לי זמן לשבת ברוגע ולהתכנס לזה? כי אני בעיצומן של שתי הצעות מחקר שאני חייבת להגיש בנובמבר. רוב ספטמבר ותחילת אוקטובר אנחנו בנסיעות, וברגע שנחזור הביתה הקטן שלי עולה לתורה.
מצד אחד—הצעות המחקר מתקדמות יפה, אני נכנסת אליהן ונהנית מהכתיבה. מצד שני—המעבדה מתקדמת במקביל, והדברים משתנים כל הזמן כשאנחנו מגלים ממצאים חדשים. זה אומר שאני לא יכולה “לסגור” את הטקסטים לגמרי, כי אנחנו עדיין בתוך התהליך.
זו תקופה אינטנסיבית, מלאה, אבל גם מרגשת וטובה אבל
כאן עצרתי לטפל בהרבה מהדברים שהלחיצו אותי כשכתבתי:
- חידדתי נקודה בגרנט אחד.
-עשיתי פדיקור (כי לא רציתי להפחיד את באי הכנס עם הציפורניים שלי :-) ).
-קניתי בגדים ממש אלגנטיים וסופר נוחים במג'נטה ברמת ישי – מומלץ בחום! והבת שלי באה איתי לייעץ, שזה בכלל בונוס ענק.
-בישלתי.
-הבנתי גם שאחד הדברים שמפחידים אותי בנסיעה הזו הוא שאני טסה לבד, בלי אף אחד שמצטרף.
-עברתי שוב על ההרצאה: החלקתי פינות, ישרתי עקומים, שיפרתי מעברים, הדגשתי מסרים. עברתי גם על האבסטרקטים והבנתי שאני אחת היחידות שעובדת על המערכת הזו ברמת העובר השלם. כמעט כולם עובדים על חלבונים ותאים, ואני מראה איך החלבונים האלה פועלים בזמן התפתחות עוברית, ואיך הם משפיעים על האבולוציה של צורות גוף. אם אצליח להעביר את זה בצורה ברורה, יש סיכוי שהם יאהבו את זה ולא יגידו לי את הדברים הנוראיים שנאמרו לי בחלום!
עדיין קצת כואב לי הראש, אבל אני מרגישה הרבה יותר מוכנה ונלהבת לקראת הכנס!
שבת שלום ובשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה