יום שבת, 1 ביוני 2024

השבוע שהיה

שבת בצהריים. רצתי בבוקר, קיפלתי כביסה עם הילדים, קראתי מאמר על צלופחי זכוכית ואכלתי אורז עם עוף בקארי שממיע הכין ודאל פול שירדן הכינה אתמול. אני שוכבת במיטה וזה הנוף מהחלון של חדר השינה שלנו עכשיו:


את הדגל תלה הבן הגדול שלי לקראת יום העצמאות והוא נשאר מאז. גם את הדגלים על המכונית עוד לא הורדתי. 
החיים היו יכולים להיות כל כך יפים ומבטיחים אם לא היה את הצל הכבד של המלחמה וחוסר הוודאות בקשר לחזרת החטופים וסוף המלחמה. 

השבוע היה העמוס ביותר הסמסטר, ומשמח שצלחתי אותו בשלום. אני מלמדת את קורס הסמינר עם חוקר חדש והוא מביא מאמרים ממש מעניינים על נדידת לרוות בים (למשל צלופחי הזכוכית שהזכרתי למעלה), והוא גם ממש נחמד וכיפי, מה שכנראה יוביל לשיתוף פעולה. צירופי המיקרים שהובילו לשיתוף הפעולה הזה ממש מעוררי חשד בהשגחה פרטית. בזכות קוליגה שעשה מוטנטים במין אחר, החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד איך לגדל קיפודי ים מלרווה לבוגרים כדי שנוכל לעשות מוטנטים בעצמנו או להביא את המין שלו אלינו. ביקשתי מהתלמיד החדש שלנו להתחיל לגדל עוברים, להאכיל אותם ולנסות להביא אותם להתיישבות. מנהלת המעבדה שלי אמרה ובצדק, שזה לא מתאים כפרוייקט למסטר והוא צריך שאלת מחקר. חשבתי על שאלת מחקר שמאוד קשורה למה שאנחנו עושים במעבדה, אבל קצת מאולצת. ואז קראתי את המאמר לפורום על בדיקת השפעת נפט על השלבים השונים במעגל החיים של דגים שחיים בריף אלמוגים, וממש אהבתי. אמרתי לחוקר החדש שאנחנו רוצים לשתף איתו פעולה ולבדוק השפעת נפט על הלרוות שלנו והוא שמח. אז זה מה שנעשה. ובמקביל נודע לנו שמגדל הקיפודים באילת עומד לפרוש, ולכן ההצלחה שלנו לגדל קיפודי ים בעצמנו חיונית לעתיד המעבדה, אם אנחנו לא רוצים לעבור לחיית מודל אחרת....
אלו כמובן לא קיפודי ים אלא קוץ יפיפה שצומח ליד הבית שלנו ומשמח אותי כל שנה מחדש. 

בשלישי ורביעי הרציתי בשני כנסים שונים בבאר שבע. הראשון עסק במיקרוסקופיה ומאוד נהניתי מההרצאות בו והשני היה יותר מולקולרי-גנטי-גנומי ורחב והיה לי יותר קשה לעקוב אחרי המחקרים שהוצגו בו. ההרצאה שלי התקבלה מאוד טוב בכנס הראשון ובפחות התלהבות בשני, אני חושבת שמאותה סיבה שבגללה אני פחות נהניתי מהשני. הנושאים היו כל כך שונים זה מזה, והקו המחבר היה השימוש באינטיליגציה מלאכותית. גם מיקרוסקופיה וגם אינטיליגנציה מלאכותית הם כלים, אבל החיבור בין ההרצאות היה טוב יותר במיקרוסקופיה. 

בחמישי פגשתי קוליגה שאני מאוד אוהבת שהגיע לארץ מאוניברסיטת על בארה"ב. כרגיל, היתה לנו שיחה נהדרת על מדע. ראיתי דרך העיניים שלו עד כמה התקדמנו בשנה האחרונה בלענות על השאלות המרכזיות שעיניינו אותנו, הרבה מזה, בזכות הביקור הקודם שלו והשאלות המעולות ששאל אותנו אז. מאוד העציב אותי להבין שמה שאנחנו רואים מכאן, הוא מה שבאמת קורה שם - תופסים אותנו כאלימים ורוצחים ולא מבינים את ההבדל ביננו לבין החמאס. הוא אמר שהוא רוצה לשלוח סטודנטים שלו לארץ כדי שיראו שהישראלים הם אנשים טובים. אמרתי לו שאשמח לארח אותם. אנחנו עובדים על אותו מנגנון מולקולרי ואני חושבת שהפעם שכנעתי אותו שהאיתותים המכניים שאני רואה במערכת שלי, קיימים גם בשלו. 

בערב חמישי היה יום פתוח והגיעו רק שני סטודנטים להתעניין בחוג שלי. זה מאוד מצער, במיוחד ביחס למצב בוויצמן למשל, בו למעבדה אחת מתקבל מספר סטודנטים שדומה למספר הסטודנטים שמתקבל בכל החוג שלי. מצד שני, סטודנטית ממש טובה תתחיל אצלי בשנה הבאה, כך שיש גם חדשות משמחות. פונים אלי לא מעט, אבל בראיונות אני רואה שהם חלשים ולא יצליחו לקדם את הפרוייקטים השאפתניים שלנו. 

בלילה היתה הרצאה של פרופ' יורם יובל על חוסן נפשי לאור המלחמה שהיתה מרתקת. הוא נתן כמה טיפים לעמידות במצב הנוכחי. 1. לתקשר כמה שיותר עם אנשים אהובים - משפחה וחברים. לחלוק את הצער והכאב שלנו. 2. סדר יום קבוע, שנדע מה מצפה לנו ובשביל מה אנחנו קמים בבוקר. 3. עשיה והתנדבות. 4. ספורט. חצי שעה ביום, חמש פעמים בשבוע. לא רק מאריך את החיים, גם משפר את היכולות הקוגניטיביות ועושה אותנו יותר מאושרים. מוכח מחקרית. לכן רצתי אתמול והיום. :-) 5. להוריד את זמן הצפיה שלנו בחדשות ל-10 דקות. זה מאוד בעייתי בעיני, ואצלי זה - להוריד את זמן החשיפה לטוויטר כמה שיותר. מתקשה בזה, אבל בהחלט הורדתי מינון. 6. חצי שעה ביום - לעשות מה שאנחנו אוהבים, רוצים ולא להתחשב באף אחד אחר. 

אז עכשיו אני יושבת וכותבת פוסט, כבר יותר מחצי שעה, עם תה ג'ינג'ר, כורכום ולימון. ברדיו רשת ג' או גלגלצ, תלוי מה יותר נעים. חייבת להגיד שבאמת עוזר לרוץ. המחשבות העצובות והתחושה הלא טובה שקמתי איתה עברו לי תוך כדי והתחלפו בתחושה יותר אופטימית. תקל שהיה לי בעבודה, נראה יותר פשוט לפתרון. גם משמח שהשבוע העמוס הזה הסתיים בשלום ואפשר לאמר אפילו בהצלחה. 

נקווה לשבוע טוב, בשורות טובות, ועמידה במשימות בכבוד ובהצלחה! 


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

השבוע שהיה

שבת בצהריים. רצתי בבוקר, קיפלתי כביסה עם הילדים, קראתי מאמר על צלופחי זכוכית ואכלתי אורז עם עוף בקארי שממיע הכין ודאל פול שירדן הכינה אתמול....