יום שבת, 15 ביוני 2024

על המשמעות


 שבועות 2024. קניתי את הספר "שבועות של געגוע" שבו מתכונים האהובים על החטופים. הכנתי ערוק, לביבות תפוחי אדמה עירקיות עם פטרוזיליה ובצל, שנאכלו ונגמרו מיד אחרי יצירתן. הגדולה עיינה בספר והחליטה לעשות... ג'חנון! אולי בגלל שאמרתתי שזה מה שהגדול יעשה. היא עמלה על הג'חנון הזה אתמול בערב ביחד עם האחות והאח הקטנים שלה והיום היה לנו ג'חנון לארוחת בוקר מאוחרת. יצא לא רע בכלל, בשביל ג'חנון. :-) את הקטנה הגדולה שכנע לעשות ספרינג רולס מהספר של אהרוניס, ויצא מדהים. אולי המתכון הכי מסובך בספר אני חושבת, אבל באמת שווה את המאמץ, במיוחד כשהוא לא שלי. :-) הקטנה גם עשתה עוגת גבינה מעולה מהספר שבועות של געגוע ועם העוגה הזאת חגגנו את יום ההולדת של הגדול - 22! עשיתי לו קהוט וכתבנו לו ברכות. אחרי זה הלכנו להקול בראש, כמו שכתבתי אי שם למטה.

כל הילדים בבית בשבועות הזה וזה מאוד משמח. הקטנה חזרה משבועיים וחצי של שמירות בצפון הרותח ופשוט כיף שהיא כאן. הגדולה הגיעה כדי להיות עם הקטנה והיא די מותשת מהשלב האחרון בסרט הגמר שלה. היא מאיירת המון ומותשת מזה, אבל אין לה כל כך ברירה. 

השבועות האחרונים צפופים, עמוסים ולחוצים עם המון משימות הוראה, ראשות חוג, ראשות מעבדה ושיפוט. הכל נפל לי ביחד על ארבעה שבועות רצופים וקיבלתי נזיפות על תיק אחד שנפל לי בין הכסאות. ביום שני החלטתי לשבת עליו ועשיתי את רוב העבודה הדרושה, ומקצה התיקונים אתמול והיום מביא אותנו למקום הרבה יותר טוב מהמצופה. 

הרבה הסחות דעת בפוסט הזה עצמו, כי הנושא עליו אני רוצה לכתוב כבד ומסובך לי. 

הנושא, כמו שכתבתי בכותרת הפוסט, הוא על המשמעות, משמעות החיים והדברים העיקרים שאני עושה בהם. הפסיכולוגית שלי אמרה לי שבכל שיחה עם אנשים אחרים אנחנו רואים השתקפות של עצמנו ובודקים לאורה איך אנחנו נראים, פנימה והחוצה. אני ארחיב את ואגיד, שבכל משימת הערכה שאני עושה אני רואה השתקפות של העשיה שלי ובודקת לאורה את המשמעות שלי. שפטתי בשבוע שעבר מאמר לכתב העת הנחשב מאוד סיינס. השבוע כתבתי מכתב המלצה לקידום חוקרת. לפני שבועיים הייתי בשני כנסים. היה סמינר מאוד מעניין השבוע באוניברסיטה וסמינר פחות מעניין אחריו. חבר שלי כתב על שביזות כנסים - התחושה שכולם עושים הרבה יותר דברים משמעותיים ממך. זה קורה לי בכל כנס או סמינר, במיוחד אם הוא בנושא קרוב אלי. זאת תחושה קצת משקרת כי בכנס את הסיפור של המעבדה במשך שנים וזה תמיד נראה הרבה מאוד, אם ההרצאה טובה. אבל מתוך עצמנו, כל מה שעשינו נראה לנו מובן מאליו ואנחנו בעיקר רואים את המקום אליו אנחנו רוצים להגיע ועדיין לא. 

מאז השורות האחרונות ראינו את הקול בראש 2 ונסענו לסוף שבוע בקיסריה עם הילדים. מאוד אהבתי את הקול בראש 2. זה היה דומה לסיפור של הקול בראש הראשון, אבל יותר בוגר ומורכב. פחות לילדים, פחות מרגש - בכיתי רק פעם אחת ולא כמו בסרט הראשון בו חצי מהסרט דמעתי. אבל מעניין, נוגע ללב, עמוק ומומלץ מאוד.

בקיסריה היה ממש נחמד. היינו בנאות גולף בדירה קטנה ומקסימה בה כולנו היינו ביחד בנוחות ובשמחה. הלכנו לנמל קיסריה ולגן הלאומי. שניהם מאוד יפים ומטופחים עם סיפור ההיסטוריה של העיר. אכלנו בג'פניקה והיום היינו במוזיאון ראלי. לא ידעתי עליהם עד היום. לא מאוד אהבתי את התצוגות אבל הארכיטקטורה מאוד יפה והזכירה לי את קליפורניה. 

הגדולה מתייסרת על סרט הגמר שלה. ממש נאבקת ולא נהנית. ממיע אמר לה שלפעמים יש זמנים כאלו, בהם פשוט ממשיכים הלאה ומסיימים מה שצריך למרות שלא נהנים. ואפילו אם זה לא יהיה הכי טוב שלה זה בסדר, כי היא עשתה הכי טוב שהיא יכולה. בעיני הסרט ממש מעניין ומרגש ושונה מכל דבר אחר, לא דומה לאף ז'אנר או סיפור שראיתי. סיפרתי לה את מה שאריק אמר לי על החיים שהם מפתיעים ולא צפויים בשונה מכל ז'אנר סיפרותי ואמרתי לה שהסיפור שלה דומה מהבחינה הזאת לחיים. :-)

זה כנראה לא יהיה כבר פוסט על המשמעות, ואולי זאת המשמעות, החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים דברים אחרים. שיהיה שבוע טוב, שיחזרו עוד חטופים ושנשמע בשורות טובות!






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

השבוע שהיה

 ביום שישי שעבר התחלתי את הפוסט הזה בכותרת שלו ולא יספתי. מאז עבר שבוע מאוד גדוש ועמוס והנה שוב יום שישי ושוב יש שבוע שאפשר לסכם.  השבוע נפר...