אני כל הזמן מתחילה פוסט ומפסיקה אחרי מילה או שתיים כי מה שאני כותבת מזכיר לי משהו שאני רוצה לבדוק. אני מניחה שהיום היו קוראים לזה הפרעת קשב אבל אני קוראת לזה זרם מחשבה אסוציאטיבי שמביא אותי למקומות מעניינים, רק לא בקו ישר.
ברמה המקומית, קורים הרבה דברים טובים בבית ובמעבדה. דברים משתנים כל הזמן. אני מטפלת בכל כך הרבה דברים שאני פחות ופחות יכולה לעשות אותם בעצמי, ויותר מנחה אחרים מה לעשות. מצד שני, אני מקשיבה יותר לרעיונות של הסטודנטים שלי ועוזרת להם לענות על השאלות שהם שואלים, להתקדם בדרכים שהם רוצים ללכת בהם. אני יותר ויותר מתווכת פחות ופחות עובדת לבד. אני משיגה יותר, אבל החלק שלי בהישג יותר קטן, וזה בסדר, כי האנשים שחולקים איתי את ההישג גדלים וצומחים תוך כדי הפעולה.
מאמר שעבדנו עליו מיליון שנים התפרסם סוף סוף השבוע. במאמר גילינו שחלבון שמבקר את השלד התוך תאי מאוד חשוב לבנית השלד של קיפוד הים וכנראה לבנית שלדים של הרבה בעלי חיים אחרים. כתבתי לחברי לחוג על ההיסטוריה של המאמר. יצא לי הרבה יותר ארוך ממה שהתכוונתי, אבל גם מעניין בשבילי. אז הנה הדברים, בגירסה הידידותית לקורא.
1. הגילוי הראשוני - שהשלד לא נוצר כשמעכבים את החלבון הזה נעשה ב-2017, על ידי סטודנט במעבדה שלי. הסדטונט החליט לעזוב את המעבדה, אחרי שראה כמה אני ומנהלת המעבדה שלי מתלהבות מהתוצאה והוא לא.
2. הגילוי שאם מוסיפים את המעכב אחרי שהשלד נוצר, השלד משתגע, נעשה בטעות על ידי מנהלת המעבדה שלי, שלא היתה בטוחה שהוספנו מעכב אחרי הפריה אז הוסיפה אותו אחרי שהשלד נוצר.
3. חשבנו שזאת תהיה תוספת נהדרת למאמר מאוד משמעותי של המעבדה אבל השופטים נזפו בנו על חוסר המקצועיות בדיווח על תוצאות של עיכוב בלי בדיקת גנטית והחלטנו להוציא את הדאטה מהמאמר ההוא.
4. ב-2019 סטודנטית חדשה ומוכשרת לקחה על עצמה את הבדיקה הגנטית וכל רעיון שהיה לנו על בדיקת התפקיד שלו בסיוע מאוד חזק של מנהלת המעבדה שלי.
5. משתפת פעולה שלי התלהבה מהשלדים המשוגעים ורצתה להסתכל עליהם במיקרו סיטי. התוצאות היו יפיפיות ונכנסנו למאמר.
6. ביולי 2022 שלחנו אותו למספר עיתונים טובים ופחות טובים שדחו אותנו. גם העיתון המצויין שבסופו של דבר המאמר התפרסם בו דחה את המאמר אבל הסכים שנגיש מחדש אם נוסיף תוצאות שמראות שגם בתרבית של תאי שלד החלבון הזה מאוד חשוב. הבנו שהבדיקה הזאת חשובה להוכחה שהפעילות של החלבון דווקא בתאי השלד חיונית לבנית השלד (ולא פעילות שלו בתאים אחרים) והוספנו את הנתונים.
7. העורכים הסכימו לשלוח לפירסום ובעיתון הזה יש מודל חדש של פירסום, בו אם מאמר יוצא לשיפוט הוא מתפרסם, ביחד עם הדיעות של השופטים, לא משנה מה הם אומרים, בלי שהכותבים (אנחנו) יודעים מה יהיו חוות הדעת.
8. חוות הדעת היו לא מחמיאות כלל וכלל. שני השופטים נזפו בנו נמרצות על דברים שלא עשינו ודברים שעשינו ואחד מהם היה מאוד נרגן ומאוכזב מאיתנו. זה גרם לעורכים להיות מאוד מאוכזבים מאיתנו. כל האכזבה הזאת התפרסמה בגירסה הראשונה של המאמר, קבל עם ועדה, ולא היה שום דבר שיכולנו לעשות כדי לעצור את זה חוץ מלהבטיח שנוכיח את צדקתנו.
9. זה היה בספטמבר. אי אפשר היה למשוך את המאמר ואי אפשר היה לסבול את מה שהם אמרו, אז החלטנו להלחם. הסטודנטית שכבר התחילה דוקטורט בוויצמן באה לעשות ניסויים חדשים, מנהלת המעבדה שלי עבדה ימים ולילות, סטודנט נוסף תרם את חלקו, פרצה המלחמה, ובסופו של דבר ענינו על כל הטענות של השופטים לשביעות רצונם. העורכים והשופטים שיבחו אותנו ובגירסה הסופית הכל טוב ומצויין. סוף טוב
הכל, כמעט טוב.
אז אחרי כל מה שכתבתי כאן, אני שואלת את עצמי מה נכון לעשות לגבי המאמרים הבאים. לכוון הכי גבוה שאפשר או לכוון למשהו ריאלי? אני לא מדברת על מאמרים רגילים, אני מדברת על המאמר החזקים, שיש בהם גילוי משמעותי – כמה נכון להתעקש על פירסום גבוה? הסטודנט שלי רצה לשלוח את המאמר המעולה שלו לעיתון טוב בתחום שלנו, אבל העבודה שלו כל כך יפה ששאלתי עיתון חזק אם מתאים להם, והם לא רצו. חבר מהחוג קרא את תקציר המאמר ואמר שהוא ממש מדליק ופחות מתאים לעיתון האחר ויותר מתאים לעיתון ממש טוב, שלישי. הסטודנט הסכים וננסה פעם אחת ודי. אם לא ילך נשלח לעיתון הטוב בתחום שלנו וזהו.
מקווה שלא נרדמתם ואם כן, שהחלומות שלכם נעימים. מאוד אסקפיסטי הפוסט הזה, אבל מתוך החלטה. יש כל כך הרבה דברים רעים שאני לא יכולה לשלוט בהם, ומעט דברים טובים שכן. אז אני מתמקדת בטוב שאני יכולה לעשות ולקדם כדי שאחרי שכל הרע יעבור, או לפחות חלק ממנו, יהיה מקום טוב לחיות בו. סוף שבוע נעים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה