בפודקסט שממזמן לא שמעתי, הדובר ציטט את המשפטים הבאים שזלדה כתבה לילד, קרוב משפחה שלה:
"פעמים אני חושבת שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו (אני קוראת לזה להביט על עצמו 'בעיני השכנים' ולא בעיני האינסוף). ואין בזה ענווה כלל – כי אם רפיון ובריחה מבניין החיים, שהוא כמדומני אחד מיסודות היהדות. אהוב את האלוהי שבך ואת כישרונותיך שהם טיפה ממקור הנצח. אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך"
אני חושבת הרבה על המשפטים הכל כך נכונים האלו. מנסה לזכור להסתכל על עצמי, מדי פעם לפחות, בעיני האינסוף.
היום רצתי לי בבוקר, לא רחוק מנמל התעופה של בירות, כמו כולנו לאחרונה, וחשבתי על זה. בגדול אני חושבת שעיני השכנים זה למדוד כמה קיבלתי מהעולם הזה, ועיני האינסוף זה לראות כמה נתתי לעולם. הנתינה היא דבר כל כך רחב. היא לאו דווקא המאמרים שפירסמתי אלא ההתפתחות של הסטונדטים שבצעו את המחקר וכתבו את המאמר. היא מה שלימדתי ומה שנתתי לאחרים ללמד אותי. היא כמה חיזקתי אנשים סביבי, כמה נתתי להם מקום לעמוד בו ולנשום ולהתפתח. כמה לימדתי אותם להקשיב לעצמם, פתחתי את העיניים שלהם לראות יותר ברור את העולם סביבם, אפשרתי להם למצות את הפוטנציאל שלהם.
"טיפה ממקור הנצח". כל אחד מאיתנו נושא את הטיפה הזאת. יש כאלו שמקבלים טיפות יותר גדולות ויש פחות, וזה לא נפח הטיפה המקורי שמשנה, אלא כמה היא גדלה במהלך החיים שלנו.
ובמקום הרבה יותר פרקטי: אנחנו נוסעים לנופש באילת בשבוע הבא וחוזרים ביום ראשון ומארחים את הסדר ביום שני. כמובן שלא חשבתי על זה כשהזמנתי לנו את החופשה, אבל הכל פתיר כשרוצים.
סוף שבוע נעים לכולם! יוצאים לחברים עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה