כל אשה צריכה חדר משלה, אמרה וירג'יניה וולף.
החדר משלי הוא הסיפריה. יש כאן נוף מדהים של המפרץ, המון סטודנטים וספרים, שולחן שאפשר לחבר אליו מחשב ומרחב גדול משלי. אני בקומה השניה והקומה הזאת היא כמו מרפסת שצופה על הקומה הראשונה ועל הנוף, הקיר שמולי מורכב מהמון חלונות ומבעדם נשקף הנוף. מקום לנשום בו עמוק.
(זה לא הנוף הספיציפי הזה (ספרד, לפני שנה וחצי) זה נוף להמחשה מרחבית.)
סוף השבוע היה זמן להחלמה בבית, אבל אני עדיין מותשת מהשבועות הקודמים, אז את היום לקחתי לעצמי בסיפריה. מרגישה חולה מעט, אבל נעים לי כאן. סיימתי לכתוב את החלק המפורט של הגרנט על כל סעיפיו. עכשיו נשאר התקציר וממש עכשיו אני עושה הפסקה.
קראתי אצל אמבטיה (לינק בצד למעלה) על התמעטות הצורך בנוכחות גברית, לפחות באופן זמני. בספר "מעברים" כתוב על גיל המעבר שהורמוני המין הולכים ופוחתים ואז נשים נעשות פחות רגשניות וגברים יותר. אני חושבת שהדרישות מבן הזוג משתנות מאוד עם הגיל והחיים. אני לא בטוחה שלנשים צעירות היום יש את הפנטזיה על זוגיות שהיתה לי בגילן, שהיא תעלים את הקושי ותבלע את כל הרגשות הרעים. מעניין איך נשים רואות זוגיות היום, כי ברור לי שדברים מאוד השתנו מלפני 20 שנים.
מאמר מוסגר ארוך מעט: אתמול היינו אצל אמא שלי והיא נראתה לי מדוכדכת וזה מעציב אותי. לאמא שלי למשל, לא היתה פנטזיה על זוגיות, היא היתה מאוד מעשית מהתחלה. היא נתנה לנו ערימת ספרים שמצאה ליד בית האבות ובינהם הספר "מלכת היופי של ירושליים" והספר הזה שבר בצורת של כמה חודשים ללא ספר קריאה, מאז האחרון של דן בראון.
בספר היא כותבת על סבתא-רבא, סבתא ואמא של הגיבורה ועל העדר האהבה מחייהן הזוגיים. הדרישות מנשים וגברים בתוך הנישואין היו מאוד פונקציונליות - בית נקי, אוכל, ילדים מהאישה, שארה, כסותה, עונתה מהגברים והסיפור המשפחתי הוא הסיפור של הגבר. מתואר מפי הנשים שבספר שמקבלות את הדברים ומעבירות את המסר הלאה. מדהים עד כמה הנשיות והגבריות השתנו בתוך מאה שנים. אני בטוחה שבעשרים השנים האחרונות מאז שהייתי אישה צעירה ולא נשואה, השתנו מאוד הדיעות של נשים צעירות על עצמן ועל הזוגיות שהן רוצות או לא רוצות.
בכל מקרה, אצלי היתה התפקחות איטית ומרובת שלבים שבתוכה למדתי להיות בת זוג אמיתית לממיע. לא לנקות, לבשל וללדת, למרות שגם את אלו עשיתי (וגם הוא, פרט לללדת) אלא לראות אותו באמת ולתת לו תמיכה ורוח גבית. האושר שלו חשוב לי לא פחות מהאושר שלי, (גם כי אני יודעת שהאושר שלי תלוי באושר שלו). כשהוא עצוב, עצוב לי. הוא כבר כמעט שלא עצוב בגללי, אני חושבת. הוא החבר הכי טוב שלי, וזה המון, כי אני מעדיפה חברה נשית, בדרך כלל. הוא תמיד ידע לתמוך ולתת רוח גבית, זאת אני שהייתי צריכה ללמוד את כל אלו מאפס. אולי כי לא ממש קיבלתי את זה בעצמי. הרוח הגבית והתמיכה שקיבלתי מההורים שלי היתה מלאה חרדות וציפיות. הוא איכשהו יודע לתת את זה לי נקי. לילדים הוא קצת חרד, אולי קצת יותר ממני אפילו. אני חושבת שהאמהות שלי הפכה להיות הרבה יותר טובה בזכות ההשפעה שלו.
צריך לקבל אהבה כדי לדעת לתת אהבה. זאת לא אהבה שאינה תלויה בדבר, כי אין דבר כזה, ולא צריך להיות בעיני. אהבה שלא תלויה בדבר אינה תלויה במושא האהבה ולכן לא קשורה אליו באמת. אני מתכוונת לאהבה מכילה ומוחלת, מחזקת ומאמינה מתוך הכרות אמיתית עם מושא האהבה, חולשותיו, חוזקותיו ושגיאותיו. זה מה שקיבלתי מממיע וזה מה שאני מנסה להעביר לילדים שלי ולתת לו בחזרה.
לכן גם בזמנים שאין לי צורך בנוכחות גברית, ויש רגעים כאלו, תמיד יש לי צורך בנוכחות של ממיע.
היה לי מזל בחיים האלו.
החדר משלי הוא הסיפריה. יש כאן נוף מדהים של המפרץ, המון סטודנטים וספרים, שולחן שאפשר לחבר אליו מחשב ומרחב גדול משלי. אני בקומה השניה והקומה הזאת היא כמו מרפסת שצופה על הקומה הראשונה ועל הנוף, הקיר שמולי מורכב מהמון חלונות ומבעדם נשקף הנוף. מקום לנשום בו עמוק.
סוף השבוע היה זמן להחלמה בבית, אבל אני עדיין מותשת מהשבועות הקודמים, אז את היום לקחתי לעצמי בסיפריה. מרגישה חולה מעט, אבל נעים לי כאן. סיימתי לכתוב את החלק המפורט של הגרנט על כל סעיפיו. עכשיו נשאר התקציר וממש עכשיו אני עושה הפסקה.
קראתי אצל אמבטיה (לינק בצד למעלה) על התמעטות הצורך בנוכחות גברית, לפחות באופן זמני. בספר "מעברים" כתוב על גיל המעבר שהורמוני המין הולכים ופוחתים ואז נשים נעשות פחות רגשניות וגברים יותר. אני חושבת שהדרישות מבן הזוג משתנות מאוד עם הגיל והחיים. אני לא בטוחה שלנשים צעירות היום יש את הפנטזיה על זוגיות שהיתה לי בגילן, שהיא תעלים את הקושי ותבלע את כל הרגשות הרעים. מעניין איך נשים רואות זוגיות היום, כי ברור לי שדברים מאוד השתנו מלפני 20 שנים.
מאמר מוסגר ארוך מעט: אתמול היינו אצל אמא שלי והיא נראתה לי מדוכדכת וזה מעציב אותי. לאמא שלי למשל, לא היתה פנטזיה על זוגיות, היא היתה מאוד מעשית מהתחלה. היא נתנה לנו ערימת ספרים שמצאה ליד בית האבות ובינהם הספר "מלכת היופי של ירושליים" והספר הזה שבר בצורת של כמה חודשים ללא ספר קריאה, מאז האחרון של דן בראון.
בספר היא כותבת על סבתא-רבא, סבתא ואמא של הגיבורה ועל העדר האהבה מחייהן הזוגיים. הדרישות מנשים וגברים בתוך הנישואין היו מאוד פונקציונליות - בית נקי, אוכל, ילדים מהאישה, שארה, כסותה, עונתה מהגברים והסיפור המשפחתי הוא הסיפור של הגבר. מתואר מפי הנשים שבספר שמקבלות את הדברים ומעבירות את המסר הלאה. מדהים עד כמה הנשיות והגבריות השתנו בתוך מאה שנים. אני בטוחה שבעשרים השנים האחרונות מאז שהייתי אישה צעירה ולא נשואה, השתנו מאוד הדיעות של נשים צעירות על עצמן ועל הזוגיות שהן רוצות או לא רוצות.
בכל מקרה, אצלי היתה התפקחות איטית ומרובת שלבים שבתוכה למדתי להיות בת זוג אמיתית לממיע. לא לנקות, לבשל וללדת, למרות שגם את אלו עשיתי (וגם הוא, פרט לללדת) אלא לראות אותו באמת ולתת לו תמיכה ורוח גבית. האושר שלו חשוב לי לא פחות מהאושר שלי, (גם כי אני יודעת שהאושר שלי תלוי באושר שלו). כשהוא עצוב, עצוב לי. הוא כבר כמעט שלא עצוב בגללי, אני חושבת. הוא החבר הכי טוב שלי, וזה המון, כי אני מעדיפה חברה נשית, בדרך כלל. הוא תמיד ידע לתמוך ולתת רוח גבית, זאת אני שהייתי צריכה ללמוד את כל אלו מאפס. אולי כי לא ממש קיבלתי את זה בעצמי. הרוח הגבית והתמיכה שקיבלתי מההורים שלי היתה מלאה חרדות וציפיות. הוא איכשהו יודע לתת את זה לי נקי. לילדים הוא קצת חרד, אולי קצת יותר ממני אפילו. אני חושבת שהאמהות שלי הפכה להיות הרבה יותר טובה בזכות ההשפעה שלו.
צריך לקבל אהבה כדי לדעת לתת אהבה. זאת לא אהבה שאינה תלויה בדבר, כי אין דבר כזה, ולא צריך להיות בעיני. אהבה שלא תלויה בדבר אינה תלויה במושא האהבה ולכן לא קשורה אליו באמת. אני מתכוונת לאהבה מכילה ומוחלת, מחזקת ומאמינה מתוך הכרות אמיתית עם מושא האהבה, חולשותיו, חוזקותיו ושגיאותיו. זה מה שקיבלתי מממיע וזה מה שאני מנסה להעביר לילדים שלי ולתת לו בחזרה.
לכן גם בזמנים שאין לי צורך בנוכחות גברית, ויש רגעים כאלו, תמיד יש לי צורך בנוכחות של ממיע.
היה לי מזל בחיים האלו.
בן זוג שהוא גם חבר זה כבר זכייה בלוטו. אסתר פרל אומרת בשיחת הTED הזו https://www.ted.com/talks/esther_perel_the_secret_to_desire_in_a_long_term_relationship?language=he שיש סתירה מסוימת בין חברות ושיתוף וביטחון שבין בני זוג, ובין ההרפתקנות, המיסתורין והבלתי צפוי שדרושים למשיכה מינית. נישואין היו פעם הסכם כלכלי שנדרש כדי לקיים את התא המשפחתי. היא טובה מאוד בעיני, בדרך שבה היא מאירה את הסתירה הזו שמאפיינת את הזוגיות של היום.
השבמחקאני אכנס לTED מאוחר יותר, בסיפריה עדיין עכשיו. נכון שיש סתירה מסויימת בין בטחון למשיכה, אבל אני חושבת שאין בכלל סתירה, נהפוך הוא, בין מין מעולה לבטחון. :-) זאת הכמיהה והסקרנות שאפשר להשיג מחדש בריב טוב. (חצי צוחקת :-)). אני גם חושבת שיש הרבה יותר סתירה, אולי אפילו חוסר אפשרות לאהבה בתוך ההסכם הכלכלי של פעם. שם יש בעיקר בטחון כלכלי, לא שיתוף ולא חברות ברמה הריגשית. הרבה יותר טוב עכשיו מפעם ואני תוהה איך זוגיות צעירה נראית מבפנים. האם דברים התקדמו והשתפרו עוד. אבל כנראה שכתמיד, אין הכללות וכל קשר תלוי בטיב המילוי....
מחקרק בודקת
מחקיש!
מחקכיף גדול שיש לך את הספרייה "שלך" - עם הנוף והספרים והסטודנטים שמגיעים....
השבמחקוטוב כתמיד לשמוע על האבולוציה של היחסים בינך לבין ממיע, את הצמיחה וההתפתחות שעשית איתו ומולו.
"מלכת היופי של ירושלים" היה מרתק אבל לדעתי כתוב ממש לא טוב. וחבל. והיא גם לא ממש ידעה לסיים אותו לטעמי. טוב, אני קשה עם "סיומים" של ספרים. לא כל סופר יודע לסיים סיפור וחבל.
את כל כך צודקת שכדי לאהוב רצוי לחוות להיות נאהב. לדעת איך זה מרגיש באמת. ואני כן חושבת שיש אהבה ללא תנאי. זו האהבה למשל שביני לבין ילדיי. אני אוהבת אותם בלי קשר לכלום. אין לי ציפיות מהם כפי שיש לי מחברות או בן זוג. כל אהבה או נתינה שאני מקבלת מהם בחזרה זו מתנה נהדרת אבל בלתי צפויה. הורים וילדים - לדעתי זה די חד כיווני. זה נהדר כשזה דו כיווני, אבל זה לא מובן מאליו.
לא חשבתי על הילדים משום מה. אהבה ללא תנאי נשמעת יותר נכון מאהבה שאינה תלוי בדבר. עם הילדים אני מרגישה שלא משנה עד כמה אתאכזב נקודתית ממשהו ששונה מהציפיות או התקוות שלי, תמיד אמצא את הדרך לקבל ולחזק אותם כדי שימצו את הטוב מעצמם. אני תמיד מנסה להבין אותם כשיש קונפליקט. תמיד מנסה להבין איך הם רואים את הדברים ואז לעזור. אני חושבת שגם אבא שלי היה כזה כלפי.
מחקסיום של ספר הוא סוג של פרידה. אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל זה קצת כמו נחיתה והמראה שהם החלקים הכי קשים בטיסה - התחלה וסיום של ספר הם הנקודות הכי קשות. כמו שכתבת, הספר מרתק, ואתמול עברו לי מחשבות על הכתיבה. אני חושבת שהוא לא כתוב בצורה אחידה. יש פרקים נהדרים ופרקים שחורקים. היא מעלה לי זכרונות ומחשבות על הילדות ואני נהנית לקרוא, אז פעמיים כי טוב. :-)
הקשר הזוגי עובר המון תהפוכות במשך השנים. לפעמים נבנית איזו חברות, הבנה ותמיכה שאפילו לא היו שם בהתחלה. זה נבנה מתוך הניסיון המצטבר ומסלול החתחתים ששני אנשים עברו יחד במשך שנים, וזה מאוד יפה בעיניי.
השבמחקאני חושבת שהחברות ביננו העמיקה מאוד עם השנים ועזרה לנו להכיר את עצמנו יותר טוב. מאוד יקר לי הקשר הזה ולא מובן מאליו.
מחקמי שיודע שהיה לו מזל הוא בעל המזל הגדול ביותר לדעתי (:
השבמחקכצעירה (בת 23) אני יכולה להעיד שיש לי את אותם צרכים כמו אצלך, אבל ידוע לי גם על חברות בנות אותו גיל שהרצון שלהן בזוגיות זה בעיקר מין טוב ומישהו מעניין ובוגר מספיק לתת להן לחיות את החיים שלהן. אני מניחה שההבדל ביני לביניהן שאני כבר מכוונת לילדים ומשפחה (עם בן זוגי כמובן) והן מרגישות שהן עדיין צריכות לחוות עוד דברים בחיים וזה עוד רחוק מהן. טוב, כל אחד והזמן שלו. אמא שלי בכלל התמסדה בגיל שנחשב יחסית מאוחר (31 ואני נולדתי כשהייתה בת 32), לפי מה שהבנתי אלו היו נישואים להקמת משפחה וילדים, פחות בגלל משיכה רומנטית. עם זאת, אני רואה את הנישואים שלה כדי מוצלחים, כי אולי היא לא ראתה באבא שלי יותר כידיד אבל מערכת היחסים שלהם הייתה מאוד טובה בעיניי ולקחתי לי אותה כדוגמא.
בכלל שמתי לב, שהגברים שנשים נוטות לבחור לנישואים הם שונים מגברים שנשים נכנסות איתם למערכת יחסים פחות מחייבת. נראה שהרבה יעדיפו לבלות את מרבית חייהן עם גבר שהן פחות מוצאות אותו מושך ולו כי הן מרגישות שהן יכולות יותר לסמוך עליו. בדרך כלל שנשים מבוגרות מספרות לי על למה התחתנו עם מי שהן התחתנו, הן מספרות שהן בחרו בגבר שאהב אותן ורק אותן אהבה עזה, לעומת גברים יותר מושכים שניסו לחלק את תשומת הלב שלהם לכמה בחורות.
לי אישית אין בעיה שבן זוגי יאהב עוד מישהי מלבדי, אבל אני אהיה כנה שזה יהיה מצב פחות רצוי ממצבי כעת, שאני הטופ שבטופ מבחינתו (:
תודה על זה שהכנסת את ההסתכלות שלך כצעירה מודרנית. :-) זה נשמע שדברים לא השתנו מאוד, אבל את כן נשמעת לי יותר מפוקחת ומציאותית מאשר אני הייתי בגילך. ההבחנה שלך נכונה לדעתי - האמון והבטחון מאוד חשובים כשבונים קשר לטווח ארוך עם מחוייבות גדולה בעוד שלקשרים קצרים ועוצמתיים הבחירה היא בגברים יותר מרוכזים בעצמם ומלאי בטחון עצמי. לא מישהו שהיית רוצה לחיות איתו את כל החיים. זה לא רק הנאמנות שמאוד חשובה, זה גם הפוקוס - מי הכי חשוב לו? הוא עצמו או את והמשפחה? שמחה שבן זוגך מרגיש ככה וברוכה הבאה לבלוג! :-)
מחקאני חושבת שיש באמת שוני בדור שלנו לעומת הדור הקודם, ובדור של הילדים שלנו לעומתנו. התעמעמות התפקידים הגנריים של אשה מול גבר, מאפשרת לבני הדור של היום פשוט להיות מי שהם, בלי הציפיות הפונקצינליות המגדריות. אנחנו מן דור אמצע כזה לעומת דור ההורים שלנו. וכיוצא מכך מימד החברות בקשר בדור שלנו הוא גדול יותר, רואה את זה גם אצלי.
השבמחקשמחה שאת מרגישה שהתברכת, ושהקשר מחזק ומצמיח. זה הכי חשוב תכלס, כי זה מה שמחזיק את הקשר לאורך השנים.
תודה פרי העץ. גם הסרטים הרומנטיים יותר שיוויוניים היום, עדיין יש מחוות רומנטיות גדולות אבל ההתחייבות בסוף המחווה פחות מחייבת, יותר מצומצמת ונתונה לשינוי.... :-)
מחקההורים שלי עבדו טוב בתור הורים אבל אני חושבת שהם מאוד פגעו אחד בשני והפגיעות היו עמוקות ופגעו מאוד בחברות ובאמון בינהם. מילים קשות וריבים בלי סוף, זה מה שאני זוכרת מהיחסים בינהם, אבל הם נשארו ביחד. זה היה קשר חי, אבל לא ממש טוב. גם אנחנו רבים אבל הילדים רואים את האהבה ביננו ואני חושבת שזה נותן להם ביטחון.
אני יכול להעיד מעצמי שקודם הייתה החברות עם זוגתי, לפני האהבה. גם התקופה שנינו היינו זה לזו לפני הילדים הייתה חשובה להעצמת הבונדינג לעתיד. לשנינו קריירות אקדמאיות מחקריות וכמוכם חלקנו שווה בגידול הילדים. כל אחד לחוד וביחד, השתדלנו מאוד להעניק להם זמן איכות. זה לא היה קל אבל מאוד מספק.
השבמחקאגב. הגעתי לכאן מהודעת השהיית הכתיבה שלך בישראבלוג. לא ידעתי על קיומו לפני כן. למעשה כרגע הבלוג שלך בבלוגספוט שקוף לרבים. לכן ממליץ לך להעלות קישורים לפוסטים שלך בדף הקהילה של בלוגספוט ,כדי שידעו על קיומך. ובכלל ראי בפוסט בקישור דרכים להעמקת התפוצה והקשר הקהילתי.
https://kankan111.blogspot.com/2017/12/blogger_27.html
כמובן אם את מעוניינת בכך.
בהצלחה עם הגרנט.
תודה רבה וברוך הבא אל הבלוג ותודה רבה על ההפניה לפוסט שלך. אני לא יודעת אם אני רוצה להגדיל את הנראות של הבלוג הזה. זאת התלבטות. יש שם כמה אופציות שנראה לי שאיישם, אבל יש משהו נחמד בלהיות פינה נידחת עם כמה מבקרים שאני סומכת עליהם. אני לא מסוגלת לצנזר יותר מדי ולכן ממש ברור מי אני למרות שהשם שלי לא מופיע כאן.
מחקשמחה לשמוע על החברות עם אישתך, אני חושבת שזה ומשיכה הם הבסיס הכי חזק לקשר.