שילשום חזרתי מכנס מופלא באילת, שבעיני היא המקום הכי יפה בעולם.
הרציתי ואהבו את ההרצאה שלי מאוד, הנחיתי מושב עם חבר טוב ומאוד נהניתי מההרצאות, העברתי הרצאה לקהל הרחב ביחד עם עוד חמישה חוקרים נהדרים שנתנו הרצאות שממש נהניתי מהן, ופשוט נהניתי מכל רגע. לא יכול להיות יותר טוב מזה. במיוחד לפני מלחמה.
יש לי היסטוריה ארוכה עם זכרונות מיוחדים כל כך מאילת, מנסיעת הבת מצווה שלי עם אמא שלי בגיל 12, אני קראתי ספר על הרצל והיא קראה את ציפורים מתות בסתר. כל כך נהינתי שבכיתי בדרך חזרה כי לא רציתי שזה יגמר. גיל 17, חברות שלי ואני יורדות באוטובוס לילה מתל אביב לאילת, ועם השחר יורדות מהאוטובוס לראות את הזריחה על הים באילת, ואני לא מאמינה שיופי כזה קיים. פסטיבל הג'ז בים האדום, קורס צלילה, נסיעות עם אח שלי והחברה הכי טובה שלי לצלילות באילת.
ישנתי בנפטון, אליו הייתי מתגנבת כשהייתי צעירה ומקווה שלא יתפסו אותי. מלון נהדר, כמעט כמו שחשבתי אז. אלו היו ימים כל כך מיוחד ומלאים בחסד ויופי. אני כל כך שהמתקפה שלנו על אירן חיכתה להיום, כי אם היו מתחילים את המתקפה כמה ימים קודם, זה היה הרבה יותר גרוע בשבילי.
בינתיים בסדר, נכון? אני מקווה שלא יהיה יותר גרוע. אני מקווה לטוב. אני מקווה לאחדות גדולה יותר ביננו, שלא נקרע, שנשמור על המקום הכל כך מיוחד הזה שלנו, ונזכור שהוא בכלל לא מובן מאליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה