בשבועיים שלקחתי לעצמי לנשום בבית ולהתאושש מהפציעה ברגל, הלכתי עם ממיע והקטן לים, פגשתי שלוש חברות, הייתי בתערוכת סיום בבצלאל, בתערוכת סיום בויצו חיפה שאחרי הבנות ואני אכלנו בפרנג'ליקו במושבה הגרמנית, נסענו לבקר בקיבוץ ניר יצחק ובנובה, ראיתי סרטים וסדרות, בינהם את BOYHOOD שבלט לטובה, קראתי ספרים והייתי עם הילדים ועם ממיע. אנחנו בתהליך של בנית ריהוט לסלון מול נגר ומסגר, וזה קצת מלחיץ. המחירים שלהם מצויינים והם מאוד נחמדים, אבל הנגר עשה טעות וצריך לבנות מזנון אחד מחדש, דבר שגרם לתיסכול וקצת חוסר אמון הדדי. אני מקווה שיסתיים בשלום. כנראה כל משא ומתן עם בעלי מקצוע כולל חריקות וחוסר הסכמות.
מה מאפיין חופשה טובה? האם החוויות שאוגרים במהלך החופשה או טעינת המצברים שמחזירה את הצבע לשיגרה ואת האנרגיה למשימות היומיומיות שחוזרים אליהן? כמובן אפשר גם לחוות וגם לטעון מצברים, אבל אני חושבת שהם לא בהכרח זהים - כמה חוויות יש בחופשה עצמה וכמה נטענים ממנה.
עכשיו ישבתי עם הבנות והקטנה אמרה לגדולה שאולי הגיע הזמן לטיול הגדול שלה. היא התגייסה מיד אחרי התיכון, והתחילה בבצלאל מיד אחרי הצבא. היא לא יצאה לטיול גדול או קטן אלא לפסטיבל אנימציה בצרפת, שם סבלה געגועים לישראל. זה נשמע ממש נכון. הוצאתי את האלבומים הישנים של הטיולים שלי לפני שהכרתי את ממיע. הטיול אחרי הצבא עם החברה הטובה באירופה - יוון, איטליה, שוויץ, צרפת, גרמניה, הולנד ואנגליה. רכבות ואכסניות נוער. טיול מדהים. אחרי התואר הראשון טסתי לבד לארה"ב ועשיתי טיול רכבות ואכסניות נוער מחוף לחוף היה מדהים לא פחות. אני חושבת שהיא נכנסה לזה ואולי תמצא את הדרך שלך לחופשה.
אני חושבת שחופשה טובה מאוד תלויה באופי, בצורך, ובנסיבות. קראנו עכשיו על חופשות לפי סוגי אישיות.
https://www.fairytrail.app/holiday-ideas-for-entjs/
כתוב שם, ואני מסכימה, שסוג האישיות שלי אוהב אתגרים וחידושים. לצאת מאיזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה. זה נכון לגבי כל חלק של החיים שלי, לא רק לחופשה. אני משתעממת בקלות ולא אוהבת לעשות משהו שכבר עשיתי.
אני חושבת שזה האתגר הכי גדול שלי בעבודה. ללמד את אותם קורסים, לעשות את אותם דברים, שנה אחרי שנה. אני תמיד זזה קדימה בנושאי המחקר. לאיזורים לא ידועים שמאתגרים ומעניינים אותי. אבל מחקר הוא מחקר, הוא מחקר. עד כמה שאני דוחפת את הגבולות ומחפשת זוויות חדשות ומקום ללמוד - אני בתחום כללי דומה כבר הרבה מאוד שנים וזה קשה לי. אני יודעת שלפני שבועיים חזרתי מהכנס בעננים. זה באמת היה כנס נפלא, ואני מאוד אוהבת את העבודה שלנו והכיוון המעניין שהיא לקחה. אני מתרגשת ושמחה לקראת כתיבה הגרנט שאני צריכה לכתוב כשאחזור, אבל, אני רוצה התחלה חדשה.
רק האנשים משתנים. הילדים גדלים, הסטודנטים מתחלפים, הנושאים משתנים. אבל אני באותה מעבדה בדיוק, ליד השלד של הליוויתן, במרחק הליכה מנוף מהמם של המפרץ, בתוך קמפוס ירוק, בו יש לי חברים וקוליגות יקרים, ובו צמחתי וגדלתי.
אז האישיות שלי צורכת שינוי, חידוש, ריענון, מציאת זוית חדשה על החיים ועל עצמי, הבנה יותר מעמיקה של המניעים לאושר ולעצב. אבל הנסיבות אילצו אותי להלך בזהירות ולא להרחיק לכת. ומתוך זה באה לי הבנה.
אני חייבת להוסיף, שאני מאוד מעריכה את החופש שיש לי כל יום, להיות בבית שלי, ללכת למעבדה שלי, לחיות את החיים שלי שאני מאוד אוהבת. זה בכלל לא מובן מאליו ואני מעריכה את זה עד אין קץ, ומקווה ש-107 החטופים יזכו לצאת מהחושך ולחזור למשפחות ולחיים שלהם.
סוף שבוע נעים שיהיה!
תוספת אחרי חתימת הפוסט: אולי חופשה מוצלחת היא כזאת שגורמת לנו לאהוב ולהנות מהחיים שלנו, למרות שאנחנו רגילים אליהם. להעריך אותם מחדש, לראות עד כמה הם מה שביקשנו וכמה הם טובים, כמות שהם. לראות את החיים שלנו מחדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה