14.7.2024 הדבר היחיד שמתפקד אצלי עכשיו זה הראש. כלומר, אני חושבת שהראש מתפקד, אין הוכחה מסודרת. כל היום תפקדתי במחשב מהמיטה, אבל בכל פעם שקמתי, כל הגוף שלי כאב וביקש ממני לחזור מיד למיטה. מהתגובות שקיבלתי לדברים שעשיתי נראה שכבודו של הראש שלי במקומו מונח, גם אם שאר הגוף סובל.
אני מאמינה שזה וירוס, אבל אחד ממש חזק, שהתחיל אצל הגדולה, עבר לקטן, משם לגדול, לממיע ומשם אלי. רק החיילת השתמטה ממנו אבל גם היא דיווחה על מצוקה קלה.
הבוקר התחיל עם לשלוח את הקטן לקייטנה גלישה, אבל איך כשקמתי הבנתי שמשהו אצלי השתבש. הצלחתי להכין לו סנדוויץ' ולהסביר לו מה ואיך לשים בתיק, ואז טיפסתי בשארית כוחותי אל המיטה. ממיע ואני ישנו עד שהעוזרת העירה אותנו לנקות את החדר. כי זה היום הזה בשבוע. היא היתה ממש חמודה. ממיע היה במצב קצת יותר גרוע משלי אתמול, אבל היום הוא כבר נראה יותר טוב. (אולי בזכות האקמול? למה לא לקחתי אקמול בעצם? נתתי לממיע שניים אתמול ולעצמי אפילו לא אחד היום! החום שלי פחות הרשים אותי מהחום שלו, אבל נראה לי שאקח עכשיו אקמול. הרווחתי ביושר.)
15.17.2024 לקחתי אקמול, ראיתי את הסרט פיץ' פרפקט והלכתי לישון. קמתי עם פחות או יותר אותה תחושה. לא מדהים בכלל.
מדהים כמה דברים אפשר לעשות עם מחשב מהמיטה. לשלוח מאמר מערכת לעיתון שמדבר על התרומה של חוקרות לתחום של ביולוגיה התפתחותית ואבולוציונית, לתקן פרק בספק בעיברית על קיפודי ים, ללמד בזום, לפגוש סטודנטים בזום, לטפל בנושאים שונים ומשונים במייל.
18.7.2024 הוירוס עבר, והסמסטר נגמר היום והסטודנט שלי זכה במקום שני בתחרות 3 דקות תיזה אוניברסיטאית ואני מאוד גאה בו ובכלל היה יום נחמד של הצלת נפשות תועות שנקרו לדרכי.
20.7.2024 שבת שלום. הוירוס עבר וכמעט ונשכח. כשרציתי להבין מתי הוא היה התפלאתי שהיה השבוע הזה מממש. אנחנו קונים מזנון לסלון בשעה טובה ואנחנו עובדים עם נגר נחמד. היום היינו אצלו בנגריה. מקווה שבשיפוץ השנה לא תקרה טראומה לאומית כמו בשנה שעברה.
בכלל רציתי לכתוב על הספר האחרון שקראתי - "לחוץ חתונה". זה ספר שיצא ב-2017 ומיד הפך לרב מכר. הוא מספר על בחור ישראלי בן 29 מגושם משהו ורומנטי, שחולם להתחתן לפני גיל 30. הספר מתחיל בהצעת הנישואין הכושלת שלו לחברה הבלתי נסבלת שלו ובכך שידידה שלו משכנעת אותו להשתתף בפרוייקט בו הוא אמור למצא כלה תוך חודש ולהתחתן איתה ביום ההולדת 30 שלו. מכאן העלילה מסתבכת והולכת, כדרכן של עלילות, אבל לא אספר מה קורה כדי לא לקלקל למי שירצה לקרוא.
אהבתי ולא אהבתי את הספר. אהבתי אותו כי ספר שגורם לי לחייך ולצחוק, ומאפשר לי לסיים אותו בלי לפרוש באמצע, ראוי להערכה בעיני, במיוחד בתקופה הזאת. לא אהבתי כי הוא מוגזם, אפילו פארודי, מבחינת הרומנטיקה המשתפכת של הגיבור. הוא מדבר הרבה יותר ממה שהוא עושה ומבטיח הרבה יותר ממקיים. הוא אומר את כל הדברים הנכונים, שכל אישה רוצה לשמוע, אבל מאכזב את כל הנשים בחייו, בדרכים שונות ומשונות. זה איכשהו נסלח לו, כי הוא חמוד (?) ומסכן, וקצת לא יוצלח. אבל בעיני אלו לא סיבות מספיק טובות לוותר למישהו על אמינות ואחריות. הוא איכשהו מצליח להראות את כל הנשים כחזקות יותר ממנו, אבל הוא תמיד צודק. למרות שהוא מאכזב את כולן, הוא בעצם בסדר וסולחים לו על הכל.
חשבתי על המשפט "אני אוהב אותך" ועל גברים עם כריזמה שאומרים אותו וה"אני" הרבה יותר גדול מה"אותך". חשבתי, על ה"אוהב" שנבלע שם באמצע והוא הדבר הקשה ביותר לקיים ולשמר. על זה שאני רוצה תמיד שהכל יאמר במילים וקשה לי כי הוא אומר לי שהוא אוהב פעם בשנה, ביום ההולדת, בכתב. 😉 (הפעם הוא גם צייר לבבות ופרחים. 😍). כן, המילים חסרות לי ואני לא יודעת אם אי פעם זה ישתנה, אבל הוא תמיד שם, להקשיב לי באמת. הוא עשה את הבית שלנו מקום מקסים עם גינה שיש בה את כל עצי הפירות שאני אוהבת. אנחנו משתפרים בתיקשורת האמיתית ביננו, גם בריבים. אני לומדת לחכות עד שהרוח תשקוט ולדבר רק אז ולהקשיב באמת גם לו.
קראתי קצת על הסופר, כי רציתי להבין מאיפה הספר מגיע. ויצאה כתבה איתו בלאישה ב-2022 לקראת הספר השני שלו. הוא סיפר שם על הגירושין מאישתו ועל הרומן הנוכחי שלו. הוא אמר שהוא היה רואה תמונות משפחתיות יפות וזוכר את הריב שהיה קודם. שדיבר עם חברים שאמרו לו שגם אצלם זה ככה, אבל הוא החליט שזה לא מתאים לו יותר. הוא אמר שהוא לא רצה שינהלו אותו, שלא מבין גברים שהאישה שלהם מנהלת אותם. דיבר על החברים המשותפים שעזבו אותו אחרי הגירושין.
אני מכירה את התמונות המשפחתיות והזכרונות של הריב שלפני. אני יודעת על מה הוא מדבר, אבל יש דרך אחרת. אפשר ללמוד לדבר אחד עם השני, כי אנחנו לא מושלמים, אנחנו פשוט פגועים. אנחנו באים לא שלמים לקשר מחפשים את הישועה והתרופה לכאבי הלב שלנו. אבל לצאת לקשר אחר זה לא פתרון אמיתי, כי אנחנו נושאים את השריטות איתנו לשם. אני חושבת שלמי שיש את המזל הגדול למצוא זיווג משורש נשמתו, להתחתן ולהביא ילדים ביחד - זה משהו ששווה להתאמץ בשבילו, ללמוד לדבר באמת בשבילו. זאת כזאת הזדמנות נדירה. אני מסתכלת על נישואין שניים או זוגיות שניה, וזה הרבה יותר משוחרר ופחות מחייב. אולי זה טוב, זה בטוח טוב מלהיות בקשר שגורם סבל. אבל זה לא אותו דבר, לטוב ולרע.
פעם התאהבתי במישהו שאמר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי ונורא רציתי שנהיה ביחד, אבל נפרדנו ולא מרצוני. כשפגשתי את ממיע ידעתי שזה לכל החיים ושזאת האמת, אבל תמיד היו חסרות לי המילים. כנראה בגלל זה הספר הזה הזיז לי ככה.
דרך אגב, מסתבר שהחברים שעזבו, לא הלכו רחוק - הם היו בתגובות לכתבה. מאוד כעסו על זה שבגד באישתו והאשים אותה בפרידה. נו טוב. מסתדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה