יום שישי, 5 ביולי 2024

השבוע שהיה

 ביום שישי שעבר התחלתי את הפוסט הזה בכותרת שלו ולא יספתי. מאז עבר שבוע מאוד גדוש ועמוס והנה שוב יום שישי ושוב יש שבוע שאפשר לסכם. 

השבוע נפרדנו מהדוקטורט בה' הידיעה של המעבדה. טכנית הוא הדוקטורנט השני שלי, אבל הראשונה עברה למעבדה אחרת במהלך התואר וסיימה בהנחיה משותפת, כך שזה הדוקטורנט הראשון על מלא שלי. (ממיע אומר שהוא אלרגי למילים "על מלא", מעניין למה. :-)). הוא היה אצלנו כמעט שמונה שנים. בהתחלה עשה פרוייקט תואר ראשון ואז המשיך למסטר ואז לדוקטורט, והוא גדל כל כך יפה! הדיוק והיכולות הגבוהות שלו ניכרו כבר בפרוייקט, אבל היצירתיות, הנחישות והיכולת שלו להוביל את המחקר שלו למקומות חדשים, מחוץ לאיזור הנוחות של המעבדה התגלו במסטר ונתנו גז בדוקטורט. הוא ממש הוביל אותנו למקומות מרתקים חדשים בעצמו והמאמר שהוא עבד עליו בשנתיים האחרונות עכשיו בשיפוט בעיתון מצויין. מעבר ליכולות המדעיות הוא גם אדם נדיב, עדין ןKIND. אין מילה מדוייקת לKIND בעיברית, ומורפיקס מציע: טוֹב לֵב, יְדִידוּתִי, לְבָבִי, נָדִיב, חָבִיב, נָעִים; הוּמָנִי; מְנֻמָּס, אָדִיב, עָדִין - הוא כל זה. 

הוא הרצה את הרצאת הדוקטורט אתמול בבוקר. ההורים המקסימים שלו והחברה הכי טובה שלו באו. זה היה מאוד מרגש. מתנת הפרידה של המעבדה היתה חוברת בתוכה כל חברי המעבדה וגם שכנים כתבו מילים טובות לפרידה ממנו, לצד הרבה תמונות מכל השנים שלו במעבדה. בתחילת ההרצאה סיפרתי עליו את כל הדברים שכתבתי למעלה ונתתי לו את החוברת, ואז הוא נתן הרצאה מעולה, שהאירה לי כמה נקודות חשובות, אפילו שאני מכירה את העבודה וכתבתי איתו את המאמר. קוליגה שלי שאל כמה שאלות מעולות שכמה אנשים חכמים שאלו אותנו לפני שנה וחצי בכנס באילת, והבנתי שעכשיו יש לנו תשובות שאני מאמינה בהם. העבודה של מסטרנטית מעולה שלי שגם מסיימת עכשיו מוסיפה על הגילויים של מאג'ד לתמונה עוצרת נשימה של התהליך אותו אנחנו חוקרים. עכשיו אני יודעת בדיוק על מה אני עומדת לכתוב את הגרנט שאכתוב בקיץ, אחרי שאחזור מהכנס באוגוסט. 

אז היה מאוד מאוד מאוד מרגש, ושמח ועצוב, ומתוק. 

בשבת שעברה חגגנו לי את יום ההולדת באופן רישמי. הם כתבו לי ברכות מקסימות והגדול הכין משחק מדהים. הוא הכין שמונה חדרים, באחד שם משחקים על הריצפה, בשני נעליים, בשלישי סדינים וכריות, ברביעי מגבות, בחמישי הוא בנה מקשים מפלסטיק מה שנראה כמו תיבה ועיגולים שנראו כמו מטבעות זהב, בשישי צעצועים של מיינקרפט, בשביעי מדים ושלושה דובים עם כומתות ובשמיני חיות מפרווה. בתוך החדרים החביא ביצים שהיו בהם חידות. ואז הוא נתן לנו רמזים לאיזה חדר אנחנו אמורים להגיע, למשל - 79 היה הרמז לחדר של הזהב כי זה המספר האטומי של זהב. סירחון היה הרמז של חדר הנעליים. E\C היה רמז לMC שזה - מיינקרפט. כשהגענו לחדר מצאנו את הביצים. בכל ביצה היה מספר, אות או ציור של שעון ואנחנו היינו צריכים לנחש מה חסר. המספר הראשון היה הטלפון שלי בלי הסיפרה האחרונה. בחדר אחר היו האותיות הראשונות של כל חברי המשפחה חוץ משלי. בחדר אחד היו שעונים שהראו את השעות - 0 (12), 1, 1, 2, 3, 5 והגדולה הבינה שזאת סידרה פיבונצ'י. היה ממש כיף. והברכות היו ממש מקסימות. 

עוד שבועיים לסוף הסמסטר, ואני בהחלט אשמח שהוא יגיע. היה עמוס הסמסטר הזה. 

קראתי ספר בשם "הקיר" ולא אהבתי אותו, אז הפסקתי באמצע. חברה שלי המליצה לי עליו וגם כתבה לו אחרית דבר. אני מאוד אוהבת אותה אז ממש השתדלתי לקרוא אבל באיזה שהוא שלב התייאשתי ודיפדפתי קדימה כדי להבין אם זה ממשיך אותו דבר והבנתי שזה רק מדרדר, והפסקתי. הסיפור הוא על אישה שיוצאת לבקתת נופש בהרים, ומתעוררת בבוקר לגלות שבלילה נוצר קיר שקוף שמפריד בינה ובין העולם בחוץ. היא נשארת עם כלב, מאמצת חתולה ופרה, וזאת המשפחה החדשה שלה. היא מצליחה לשרוד, ואחרי שנתיים מתחילה לכתוב את הספר הזה כדי לתעד את מה שעבר עליה. כפי שחברתי אמרה לי וכפי שהיא כתבה מאוד יפה באחרית הדבר, הספר הזה שואל - מי אנחנו, כשאין לנו אנשים אחרים? מה זאת אישה, כשהיא לא בתוך מסגרת של משפחה, חברים, קוליגות? התשובות בספר לא מצאו חן בעיני, אבל אני חושבת שהאישה הספיציפית הזאת, לא היתה משהו עוד לפני שהיתה לבד. היא לא ממש אוהבת את הבנות שלה, בן זוג לא מוזכר בכלל, ולא נראה שאי פעם נהנתה ממשהו בחיים שלה. כפי שהיא מעידה על עצמה: היא השיגה מעט, ובמה שהשיגה לא היה לה עניין. מערכות היחסים שלה עם בעלי החיים שהיא אחראית עליהן משקפות את ההשלכות שאנחנו עושים על הקרובים שלנו. היא מייחסת להם מחשבות ורגשות מורכבים בצורה שלא מתאימה ליכולת שלהם, וזה ברור שהיא משליכה עליהם את המחשבות והרגשות שלה. היא גם מאוד מעוררת ההערכה בהתמודדות שלה עם המצב החדש אליו נקלעה. העשיה שלה וההשרדות שלה יוצאי דופן בעיני. אני חושבת שהייתי אבודה לגמרי אם הייתי נשארת לבד בעולם, מנותקת מכל מי ומה שאני אוהבת. מנותקת מהחיים שלי, מהעבודה שלי, מספרים, סרטים, כל מה שמחוץ לי, פרט לטבע. זה סוג של רובינזון קרוזו, אבל קודר ולא לילדים. האם אני ממליצה עליו? למי שהסיפור נראה לו מעניין, כן, למי שפחות, פחות.

עוד מעט נצא לחגוג לקטנה שיצאה הביתה אחרי שלושה שבועות בצפון, יום הולדת 19. הזמן עובר כל כך מהר, ודווקא בטוב, ברמה האישית. ברמה הלאומית אני מאחלת לנו שינוי לטובה ומהר. עכשיו הבנות שלי ואני הדלקנו נרות ונזכרנו בתקופה בה ראש הממשלה היה נפתלי בנט ובינמין נתניהו היה ראש האופוזיציה וכמה נחמד ואופטימי זה היה. הלוואי ונשיב את ימינו כקדם. :-) סוף שבוע נעים וטוב! שישובו בנינו ובנותינו במהרה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

השבוע שהיה

 ביום שישי שעבר התחלתי את הפוסט הזה בכותרת שלו ולא יספתי. מאז עבר שבוע מאוד גדוש ועמוס והנה שוב יום שישי ושוב יש שבוע שאפשר לסכם.  השבוע נפר...