ביטלנו את החופשה באילת.

 ואני יודעת שיש דברים הרבה יותר גרועים, והלילה האחרון היה נוראי, אבל ממש שובר לי את הלב שלא ניסע ביחד לאילת. רק אחרי שביטלתי הבנתי כמה חיכיתי לזה.

בנוסף, אתמול בלילה ירדתי לאוטו להביא בקבוקי מים, סגרתי את האוטו ומאז אני לא מוצאת את המפתחות שלי. אני שונאת לאבד מפתחות. יש שם מפתחות לאוטו ולמעבדה ולבית. הם כנראה איפה שהוא בבית, אבל לא הצלחנו למצוא אותם.

אולי אלו הדברים הפחות חשובים ואני צריכה לשמוח שכמעט אף אחד לא נפגע אתמול בלילה, אבל הלב שלי כבד היום. שוב לפני תקופה לא ידועה מבחינת חריפות המלחמה. שוב בידיים של ממשלה שאני לא סומכת עליה ועולם שלא תומך בנו וכועס על המנהיגים שלהם שמגינים עלינו. תמונות של אנשים שחוגגים את המתקפה האירנית עלינו.

איכסה עולם. באסה של יום.

שום נקודת אור אני לא רואה כרגע. 

-----

נקודת אור ראשונה: מצאתי את המפתחות אחרי חיפוש עמוק בתיק. משמח.

נקודת אור שניה: אמפי הזכירה לי את החתול שלנו. 

נקודת אור שלישית: לימדתי בזום אחרי המון זמן שלא לימדתי ונזכרתי שאני דווקא אוהבת ללמד. שתי סטודנטיות נתנו מצגות לדוגמה והן היו מעולות ביותר. זכרתי שהן היו מצויינות אבל הן עדיין הפתיעו אותי בכמה טובות הן היו. 

נקודת אור רביעית: הכנס שהיה אמור להתקיים מחר, יתקיים. אני כל כך צריכה כנס עכשיו, לנפש, בעיר מולדתי, וסטודנטית שלי שתציג את המאמר שלנו שזכה בתחרות המאמר המגניב. ניצוצות של שפיות.