יום שלישי, 30 בינואר 2024

טרדות קטנות של יום חולין

 בימי שלישי אני נשארת לעבוד בבית. אני מוצאת שזה מחבר אותי למרכז שלי, מרגיע ומשפר את התיפקוד המקצועי שלי, כמו גם את ההרגשה הכללית שלי. הפוסט הזה עומד להיות שחרור לעולם של כל הטרדות הקטנות שאני מרגישה. המלחמה פחות נוכחת ישירות בפוסט, אבל היא בהחלט ברקע. 

בשבועיים האחרונים עליתי בבת אחת בשלושה קילו. זה מטריד אותי, כי אף פעם לא שקלתי כל כך הרבה וזה לא יורד בקלות כמו שאני רגילה. קראתי היום על דיאטת DASH והיא נראית לי מאוד הגיונית. קראתי גם על המעגל של השומן הביטני שמעלה את התיאבון - איזה מעגל רע! אבל העקרונות של הדיאטה נראים לי הגיוניים. אני חושבת שחלק מהעליה במשקל קשורה לזה שאני הרבה פחות פעילה בגלל הגשם. אני יודעת שזה לא תירוץ טוב, אבל אני אוהבת לרוץ ואני לא אוהבת לרוץ בגשם כשממש קר. אני מנסה לפחות ללכת, ואז אני מצלמת את הרחובות היפים של הישוב שלנו. כדי לשים לב ליופי שסובב אותי.

 אני קוראת ספר ממש חמוד "סיפרית חצות" (אני חושבת שזה התרגום לעיברית). הוא מדבר על בחירת החיים הכי נכונים לנו. הגיבורה מאסה בחייה וניסתה להתאבד, אבל במקום למות הגיע לסיפריה שכל כרך בה הוא החיים האפשריים עבורה, אם היתה בוחרת אחרת. הרעיון מעורר מחשבה וגם הספר כתוב היטב ומעלה תהיות שונות. אני לקראת הסוף וכרגע היא בתוך אפשרות חיים שהיא ממש אוהבת. הבעיה היא שהיא נכנסת בדיוק לנקודה בה היא נמצאת עכשיו בחיים המקבילים ולא חווה את כל הצעדים שהובילו אותה למקום בו היא נמצאת שם. היא מקבלת ילדה ובעל בילט-אין, בלי לחוות את ההתאהבות, הרגעים הראשונים, הלידה וכל מה שקושר אותנו אחד לשני. איך אפשר לוותר על זה? 

הספר אומר שחיים טובים הם לא חיים שמחים תמיד, והעצב והכאב הם חלק ממה שעושה את החיים טובים. זה מזכיר לי את המצב שלנו עכשיו, כשכולנו כל הזמן נושאים עצב גדול בתוכנו ומשתדלים שלא להתייאש מהמצב במדינה. אבל אני לא רוצה להתמקד בזה עכשיו. 

משפט אחד תפס אותי וגרם לי לחשוב: בחיים האלו היא לא חווה מתח בחיי הנישואין. האם באמת יש חיים כאלו? בהם אין מתח בכלל בתוך חיי הנישואין? זה כמו להגיד חיים בלי מתח, לא? הנישואין מכילים את כל מה שאנחנו חווים ומביאים הביתה, את הדאגה לילדים, לעתיד שלהם, לעתיד של כולנו. את הרצון למצוא נחמה וחיבוק שלא תמיד מתקיים. את החיכוכים הקטנים סביב ההרגלים השונים שלנו. איך יכולים להיות חיי נישואין בלי מתח? 

באי הבלוג הותיקים זוכרים שהיו תקופות לא קלות בתוך חי הנישואין שלי, של מריבות קשות ופגיעה הדדית, וגם שיש בהם אהבה גדולה שתמיד קשרה וחיברה ביננו. כשטוב לנו, זה מעולה. עם השנים והטיפול, אני מרגישה שהמריבות והמתח התמתנו, אני כמעט ולא חווה הצפות, אבל עדיין יש מתח. עולה ויורד, תלוי לפעמים בגורמים חיצוניים. כשאנחנו מצליחים לדבר ולהתקרב אני מאושרת ומרגישה מלאה ומוחזקת. אבל כשמתחילים להצטבר כעסים קטנים אנחנו מתרחקים וקשה לי למצוא דרך לפרוק את המתח והכעס שאינה עוברת דרך מריבה. האם משהו לא בסדר אצלנו? האם יש דבר כזה חי נישואין נטולי חיכוכים ומלאי קירבה ואיך אפשר להגיע למצב כזה?

 הוא יחגוג 60 בשבת ואני רוצה לשמח אותו ולשמוח איתו. זה לא גיל פשוט להגיע אליו, אבל אני חושבת שהוא מגיע אליו עם הרבה מאוד הישגים והצלחות במיוחד בשנים האחרונות מאז שהפך למורה, ועוד יותר מאז שהפך למחנך. זה לא מה שהוא רצה לעשות מהתחלה - הוא רצה להיות מדען. יש לו יכולות יוצאות דופן שתרמו מאוד למדע שלו (ולמדע שלי), אבל היו דברים שהפריעו לו להצליח בקריירה הזאת. כולנו מלאי חוזקות וחולשות, ולא תמיד השילוב מצליח להעביר אותנו את המשוכות שאנחנו צריכים לעבור במסלול מסויים. אז לפני שש שנים הוא עבר ללמד מדעים בחטיבה, והוא עושה את זה ממש טוב בעיני. במיוחד ההשפעה שלו על התלמידים שלו. הוא רואה אותם, הוא מקשיב להם, הוא גורם להם להאמין בעצמם ולאהוב מדעים. הם מאוד מאוד אוהבים אותו. אני חושבת שהוא יותר רגוע ושלם מפעם, אבל אם היה מצליח לאהוב את עצמו על הדברים הנהדרים שהוא עושה ולא לבקר את עצמו על כל דבר שהוא לא עושה מספיק טוב בעיניו, הוא היה ממש מאושר. 

אני באופן ברור ועמוק, מאוד ביקורתית. במהלך השנים שלנו ביחד, הרבה מהביקורתיות שלי יצאה עליו, והתלבשה על הביקורת העצמית שלו, דבר שלא עשה לו טוב ולא עשה טוב לזוגיות שלנו. אימצתי את הנרטיב הביקורתי שלו כלפי עצמו והוספתי גם ביקורת משלי, כי הוא עושה דברים מאוד שונה ממני. לא אסטרטגיה מוצלחת, אני יודעת, ואני יודעת גם שזה חודר עמוק וקשה לשנות את זה ולבטוח בי. אני מאוד רוצה שיהיה לו בטוח איתי, אבל זה לא משהו שניתן לשנות חיצונית. הייתי רוצה שהראיה שלי אותו תהיה יותר אוהדת, מפרגנת ומאמינה. כמו שבקלות שאני רואה את הילדים והסטודנטים שלי. כמו שמאוד קשה לי לראות את עצמי. אני כנראה רואה אותו כהמשך שלי ולא מספיק מפרידה ביננו, לטוב ולרע. אנחנו די סימביוטים כשחושבים על זה. כאמור - לטוב ולרע.

שמחה שכתבתי. כמו שהבטחתי למעלה - שחררתי, אבל גם הצלחתי להכנס קצת לעומק הדברים ולהיסטוריה שלהם. אשמח לשמוע את דעתכם על הדברים. שלישי פעמיים כי טוב שיהיה לנו! 

 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

השבוע שהיה

 ביום שישי שעבר התחלתי את הפוסט הזה בכותרת שלו ולא יספתי. מאז עבר שבוע מאוד גדוש ועמוס והנה שוב יום שישי ושוב יש שבוע שאפשר לסכם.  השבוע נפר...