ביום חמישי נסענו לחזות בסיום מסע הכומתה של זוהר. מרחיב את הלב ומשמח לראות אותה כל כך זוהרת ויפה, עם הצבע על הפנים, אחרי שלושה שבועות שטח קשים - איזו ילדה מקסימה היא! היא שיתפה אותנו בקשיים שלה, בחוסר הבטחון בהתלבטויות, ואנחנו חיזקנו ועודדנו אותה וזה עבד! היום היא התקשרה ואמרה שהתחושה שלה ממש השתנתה אחרי הביקור שלנו והיא הבינה שהכל תלוי בגישה שלה ודברים השתפרו להפליא. איזה משמח!
מעודדת מההצלחה ניסיתי לדבר עם שגיא וליאור, ביחד עם ממיע, אבל זה לא עלה יפה. הם התגוננו וממיע היה מתוסכל מזה וזה לא עבד.
ליאור אמר לי בלילה לפני השינה שהוא מרגיש שהכל איבד את הטעם מאז המלחמה, גם הכדורסל (למרות שהוא משחק יותר והקבוצה מנצחת יותר השנה) והמשחקים (למרות שהוא נפגש יותר עם חברים ומשחק יותר). כשסיפרתי את זה לירדן היא אמרה שזה מה שהיא מרגישה.
לקח לי יומיים לחשוב על זה. שמתי לב מה נותן לי טעם ואופטימיות ואלו שני דברים - כשאני עושה משהו שאני מרגישה שהוא משמעותי ומשפיע לטובה על אחרים, וכשאני מרגישה שאני לא לבד, שיש אנשים שמרגישים כמוני ומאמינים בזכות ובחשיבות של קיום המדינה שלנו. זה קורה הרבה בתוך העבודה שלי וזה קורה אפילו בטוויטר.
אז היום בבוקר, כשהסעתי אותו לבית הספר אמרתי לו שחשבתי על מה שאמר וכל דבר שהוא עושה כאן יש לו משמעות. מאות שנים האבות והאמהות שלנו חלמו על ארץ ישראל ועכשיו אנחנו כאן, ויש לנו הזדמנות להגשים את החלום. לכן כל דבר שהוא עושה, אם זה לשחק כדורסל, ללמוד, לעשות שיעורים, או לדבר עיברית, הוא משמעותי. והכי משמעותי הוא להיות שמח, למרות המלחמה, למרות הכל, כי זה הנצחון הכי גדול שלנו על האוייבים שלנו.
הוא אמר לי שהוא מבין. ראיתי שהוא הבין.
סיפרתי על זה גם לירדן ואמרתי לה שהעשיה של סרט הגמר שלה, שהוא לגמרי אישי וכל כך ישראלי, וישקף את החוויה של כולנו הכי משמעותי וחשוב.
כי כל דבר שאנחנו עושים כאן כדי להמשיך לחיות כאן בטוב, הוא משמעותי. הממשלה הרעה הזאת תעבור, המלחמה תגמר, אנחנו נשאר כאן, ויהיה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה