יום שבת בערב. אני בסלון ליד פאבלו, החתול השמן שלנו.
כל הילדים הגיעו הביתה בסוף השבוע, אירוע נדיר ומיוחד. בישלנו ביחד והכנו ארוחת ערב טעימה במיוחד. עוף עם כרובית וברוקולי בקארי, מרק קובה במיה, עוף עם תפוחי אדמה ובטטה בתנור, בייג'ין ביף, אורז וכרוב מאודה.
---
הכתיבה נקטעה בשל ילדים קטנים וגדולים שהלכו לישון ואני ליוויתי אותם. עכשיו כבר יום ראשון. 100 ימים למלחמה. חזרתי עכשיו מטקס שהיה באוניברסיטה - לא טקס זיכרון ובטח שלא חגיגה, סוג של טקס שלא היה לנו עדיין - טקס לתזכורת של אירוע מתגלגל שלא נגמר ובכל זאת סוג של שיגרה חזרה, ואיך אפשר בכלל לחזור לשיגרה? אבל חוזרים, כבדים וכואבים. ירדן איתי במעבדה, עובדת על סרט הגמר שלה. אני עובדת על המצגת שלי להרצאה שאתן בעוד חודש. הרצאה בה אני צריכה לדבר על השאלות שאנחנו שואלים במעבדה והדרכים שלנו לענות עליהן. לא פשוט. זאת הפעם הראשונה בה אני משתמשת בשקפים שהכינו הסטודנטים שלי בצורה כזאת מסיבית. כבר הרבה מאוד זמן אני מראה את הניסויים שלהם, אבל עוד לא יצא לי להשתמש בשקפים ובדרך בה הם מעבירים רעיון. בדרך כלל אני נותנת שקפים שלי לסטודנטים, אבל עכשיו יש לי שניים כל כך טובים שהשקפים שלהם פשוט יפים וברורים משלי אז לקחתי מהם והתאמתי לעצמי. גאווה גדולה בשבילי שיש לי כאלו.
התקדמתי במצגת. תמיד כשמציגים לאנשים אחרים ועוד מצגת ארוכה, זה גורם לי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם לפני כן. אני רוצה לכתוב סקירה שמסכמת את כל הממצאים שלנו בשנים האחרונות והדרך הכי טובה לכתוב סקירה היא לספר את זה במצגת קודם. כמו סטורי-בורד לפני שעושים סרט. ראשי הפרקים.
ירדן רעבה אז נצא הביתה. שיהיה שבוע טוב עם חדשות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה