יום שני, 23 באוקטובר 2023

יומני מלחמה.

ביקשתי מירדן לצייר קומיקס על מה שהיא מרגישה. חשבתי שזה יעזור לה להוציא, ולנו להעביר הלאה את התחושות שלנו כאן בישראל. אז היא שלחה לי את זה, וזה שובר את הלב ועצוב וכל כך היא. קיוויתי לסוף אופטימי, כי תמיד היא רואה את הSILVER LINING, אבל ככה היא מרגישה היום ויש ימים שקשה למצוא את האור. אני מודעת לכך שכתבתי את השם שלה, אבל מגיעה לה קרדיט אני חושבת. 

העליתי את התמונה לטוויטר ולפייסבוק ושלחתי לחברים ואני מעלה אותה כאן. 

אני עובדת על גרנט וקשה לי להתרכז. אני כל הזמן קופצת לטוויטר כדי לראות מה התחדש ומי אמר לי מה. לא בטוחה שזה פרודקטיבי אבל זה גורם לי להרגיש שאני תורמת למאמץ ההסברתי. הבעיה היא שלא באמת מקשיבים בטוויטר אחד לשני, במיוחד אם זה לא אותו צד. בתוך הצד יש הרבה הקשבה והזדהות, אבל בין הצדדים יש חיץ מאוד ברור שאף אחד לא חוצה אותו. 

אז מה עם הילדים הפלשתינאים? אז למה אתם מתעלמים מהטרור של חמאס? נורא קשה להכיל את המורכבות של התמונה. מאוד ברור שחמאס הוא אירגון טרור אכזרי ששולט בעזה ביד רמה. החמאס מחזיק לא רק 220 חטופים ישראלים אלא גם שני מיליון פלשתינאים, שהיו מעדיפים לחיות חיים נורמליים, אני מאמינה. מעבר לזה המוני מהגרים מוסלמים לא נטמעים באירופה ובארה"ב. השמאל הפרוגרסיבי, משום מה חיבק את המהגרים האלו ומזדהה עם השנאה שלהם לישראל וליהודים. מישהו כתב שהוא מעדיף את האנטישמיות הימנית על זו השמאלית, מאחר והימנים אומרים את זה בפירוש ולא עוטפים את השנאה שלהם בזכויות אדם. אני די מזדהה. עכשיו נראה שיש סכנה אמיתית לתרבות ולערכים המערביים שהמחלמה הלא-פרטית שלנו חושפת. בתוך ההפגנות האלימות והשנאה לישראל נחשפות גם השנאה למערב והרצון להביא את הרדיקליות המוסלמית לשם.

אורות מנחמים הם ההזדהות של הערבים הישראלים עם המדינה, ההתגייסות של החרדים לצבא, ההתנדבות וההרתמות המדהימה של העם שלנו, כולל כל החלקים שלו, לעזור אחד לשני ולהתחזק ביחד. החושך הגדול הוא ראש ממשלתנו ושאר חברי הממשלה וחוסר המסוגלות שלהם לתפקד. הם פשוט לא יודעים איך למשול, הם יודעים רק לבזוז ולברוח מאחריות וזה נורא שבמצב הכי גרוע שהיינו בו אי פעם, זאת הממשלה שלנו. מצד שני, אם לא היתה הממשלה הזאת לא היינו מגיעים למצב הזה. תנאי הכרחי ומספיק, מסתבר.   
 
חברה טובה שלי אמרה לי שבשנה הזאת כל הרעות החולות והסכנות המאיימות על המדינה שלנו נחשפו באחת. המחיר הנורא שכולנו שילמנו בלתי נסבל. בבקרים, כשאני מתעוררת, יש איזה רגע של חסד בו אני עדיין לא מודעת למה שהיה, אבל אז זה מכה בי וחונק לי את הגרון ומכווץ לי את השרירים. הטוויטר מספר לי על הזוועות המחרידות שהחמאס עשו לנו ואני זוכרת את המשפט "זכור את אשר עשה לך עמלק". כנראה לא סתם כתבו את זה בתורה. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". למה זה מגיע לנו? אני מתחילה לחשוב שאולי באמת לעבור למרס יתן לנו שקט לכמה שנים. עד שהם יחפשו אותנו גם שם.

לימים יותר טובים.  




 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פסח שמח, עד כמה שאפשר.

 ברמה האישית הכל בסדר. יותר מבסדר, אפילו טוב, אבל הענן כל הזמן מרחף מעלינו, מזכיר לנו שעוד לא הגענו. מעולם לא לקחתי את המצב הלאומי של ישראל ...