בשקף הראשון שמתי תמונה של חברי המעבדה המקסימים שלי, מכל הצבעים וכל הדתות, ודגל ישראל. אמרתי שאני מאוד שמחה שאני יכולה להשתתף בזום, כי כרגע אני לא יכולה להגיע פיסית בגלל המצב. שהם בטח רואים הרבה חדשות על המצב אצלנו ורציתי להראות להם משהו אמיתי מכאן, ולכן אני מראה להם את התמונות של המעבדה שלי. הם יכולים לראות שבאים אלינו אנשים מכל העולם, מוסלמים, יהודים, נוצרים ועוד, וכולנו עובדים יחד, עוזרים אחד לשני ואוהבים אחד את השני כמו משפחה, וזה מה שמביא לי תיקווה למדינה שלי ולאיזור שלנו.
ואז התחלתי לדבר על המדע שלנו.
אין לי מושג איך זה עבר כי הקהל היה מושתק ולא ראיתי אותם ולא שמעתי כלום. אבל חבר שלי כתב לי שהוא מאוד התרגש ממה שאמרתי ושאני מעוררת השראה ושהלוואי והיו עוד אנשים כמוני, אז לפחות השקף הראשון עבר טוב. :-)
הוא גם כתב על ההרצאה דברים מאוד מעניינים אז יכול להיות שגם המדע עבר בסדר.
אנחנו בסוף השיפוץ, בשלב של הניקיונות והחזרת הדברים לקדמותם +. יש לנו פנצ'ר בגלגל, חבלי הכביסה נשברו וצריך להתקין אותם מחדש, והיום הגדולים היקרים שלי יבואו לאפטר. כשאני חושבת על זה - הכל טוב, בהתחשב במצב.
אולי נצליח לחגוג ביחד יום הולדת לקטן, שהתכוונו לחגוג לו ב-7 לאוקטובר ואז פרצה המלחמה ולאף אחד לא היה מצב רוח לחגוג.
היו לנו רק שתי אזעקות בינתיים. האחים של ממיע שגרים בעוטף התפנו משם ועכשיו בטוחים.
אני קוראת על הזוועות ולא מאמינה. כל יום מתגלים עוד סיפורים, על אכזריות לא אנושית, על גבורה והצלה, ועל הרוח האנושית שיש בעם שלנו ונותנת לי תיקווה. שנצליח לקחת את המכה הזאת ולהפוך את המדינה הזאת לטובה יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה