מחר אני חוזרת, וכן, התמלאתי באנרגיות בחופשה, כמו שאריק ניבא. אני שמחה לחזור, גם כי אני יודעת שבעוד שבוע אסע לכנס וממיע יצטרף אלי ליומיים שם. ובסוכות נטוס לרודוס.
ממיע היה עצבני, ואני התעצבנתי מזה. אנחנו כל כך כרוכים אחד השני. אחר כך הגיע הדוח מהעיתון ששבר את לבי - הם עומדים לפרסם את המאמר היפיפה שלנו עם ההערות הניבזיות של השופטים. אומנם השופט הניבזי תיקן את דברים לפי ההערות שלי, אבל עדיין. זה הרג אותי לגמרי, והתפרקתי ריגשית, נפשית ורוחנית, התערבב לי לגמרי התיסכול מממיע והיאוש מהלבנת פני ברבים במאמר. נעשה קצת פסט-פורווורד, להגיע למסקנות האירוע - כי זה בעצם הדבר שאני רוצה לרשום לעצמי כאן, ממש לא לפי הסדר, ברשותכם, כי אני רוצה לצאת עוד מעט לאופנהיימר עם ממיע ואני רוצה להכין פופקורן (כן, מותר להביא מהבית וזה גם יותר טעים).
דבר ראשון - בנובמבר התלוננתי על חבורת החברים הישנים שלנו שאין לי דבר משותף איתם, וטעיתי קשות. הדבר שהכי עזר לי בתוך הבלאגן אליו נקלעתי היה שיחה טובה עם החברה הישנה שלי, שהיא בשבילי מרכז החבורה. היא עזרה לי להבין את השבר סביב המאמר, ולהרגיש תיקווה שדברים יסתדרו. היא עזרה לי לראות את ממיע והקושי שלו ואת העירבוב שלנו. בעיקר הצלחתי להבין את הדבר שהוא אומר לי כל הזמן - שאני מפרשת כל דבר שהוא אומר ועושה לפי מה זה אומר עלי או על היחס שלו אלי. הוא כאילו לא שם כשלעצמו באופן נפרד ועצמאי. היא אמרה לי שממיע תמיד אומר שהוא יסתדר, עם כל מה שיהיה. והוא תמיד מסתדר, אף פעם לא מתלונן, מבקש מעט. זה איכשהו כבר כולל את רוב מה שרציתי לכתוב כאן, הדבר הראשון הזה ואני צריכה להכין פופקורן עכשיו.
המסר העיקרי מהסיפור שהיה באמת הזה הוא שאני רוצה להקשיב יותר בסבלנות לממיע ולאנשים אחרים. לשמוע את הסיפור שלהם, בנפרד ממני, לא לרוץ לפרש ולהסיק מסקנות. להקשיב באמת. דברים טובים קורים כשעושים את זה.
זמן פופקורן עכשיו. המשך שבוע טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה