אני ברכבת חזרה מהמרכז שם הרציתי היום על העבודה שלנו. למדתי המון מהמארח שלי, שחוקר זוית אחרת לגמרי משלי. זה היה מרתק. אחרי זה ביקרתי קוליגה שחשבתי שקבעתי להפגש איתו היום, אבל למעשה במייל קבעתי איתו לאתמול, והוא חיכה. למדתי הרבה מהפגישה שלנו.
בבוקר קיבלתי מייל כועס שפגע בי. הקטנה נסעה באוטו הישן למתכונת שלה והוא נתקע לה בדרך. לקחתי אותה לבחינה אבל היא אחרה. גם היום שלה לא היה משהו. ביום ראשון הרציתי במקום אחר, בשבוע הבא אני מלמדת את הקורס שלי אבל גם מעבירה שיעור לתלמידים של ממיע. בזמני הלא חופשי אני כותבת מכתבי המלצה, פוגשת סטודנטים ומנסה לכוון את המחקר במעבדה שלנו.
קשה לי לסכם את היום והשבוע האלו. אני מרגישה כמו בנפילה חופשית, בלי שליטה אמיתית על התוצאות של הדברים שאני עושה. עוברת מהרצאה להרצאה, מעשיה לעשיה, מאש לאש. מכבה. מדליקה. אני ברכבת חזרה לצפון, רואה את קרני השמש מוחזרות מהים שנראה מוזהב.
עכשיו אני כבר בבית, אחרי שהזזנו את האוטו התקוע קצת יותר קרוב לבית (ואז הוא שוב נתקע). ממיע בטיול שנתי הערב ולא יגיע הביתה. יכול להיות שגם לזה יש השפעה על מצב הרוח שלי? הוא תמיד יודע לראות את הטוב בכל דבר, את נקודות האור. כמו שטונה אומר: גם אם זה לא נראה טוב, וכל הכוכבים מראים שיש סיבה לדאוג... אין סיבה להתייאש!
האם יש אפשרות להרגיש טוב עם עצמנו באופן שלא משווה את עצמנו כל הזמן לאחרים טובים יותר? האם יכולה להיות תחושה טובה של ערך עצמי שלא קשורה להישגים ולהצלחות אלא פשוט להיותנו אנחנו? עצם זה שאני מעלה את השאלות האלו הוא כבר התקדמות עבורי, כי לפני לא היתה שאלה בכלל, תמיד הערך בא מתוך השוואה ותחרות.
הדבר שהכי קשה לי הוא שאני יותר עושה לחוג ופחות למחקר של המעבדה שלי. אני מרגישה שאנחנו לא מתקדמים מהר מספיק, שדברים תקועים, שמה שהכי מעניין אותי לא נפתר. שאנחנו ליד האמת אבל לא מצליחה להגיע אליה. מעניין מה המנחה שלי היה אומר על מה שאני עושה עכשיו. כמו בשיר של הסקריפט:
If you could see me now, would you recognize me?
Would you pat me on the back or would you criticize me?
And there are days when I'm losing my faith
Because the man wasn't good, he was great
He'd say, "music was the home for your pain."
And explain, I was young, he would say
"Take that rage, put it on a page
Take the page to the stage
Blow the roof off the place."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה