עברו קצת פחות מ-2 מיליארד שנים והצורות הקדומות של התאים שלנו הופיעו בים - תאים עם גרעין ומיטוכונדריה שהם אבות התאים של בעלי החיים, ותאים עם גרעין, מיטוכונדירה וכלורופלסט שהם האבות של כל הצמחים. הכלורופלסט משתמש באור, פחמן דו חמצני ומים ויוצר סוכר וחמצן, בתהליך הפוטוסינטזה. המיטוכונדריה לוקחת את הסוכר והחמצן ועושה מהם אנרגיה. חדי העין בוודאי שמו לב שבתהליך הפוטוסינטזה נוצר חמצן, שהעלה מאוד את ריכוז החמצן במים ובאטמוספירה, דבר שהפך את המיטוכונדריה והנשימה החמצנית ללהיט.
בהמשך התפתחו החיים הרב תאיים, צמחים ובעלי חיים והיה שמח באוקיינוס.
החיות יצאו אחריהם.
היום, 50% מהחמצן באטמוספירה נוצר מפוטוסינטזה של יצורים ימים, שסופחים אליהם את הפחמן הדו חמצני מהאטמוספירה. האוקיינוסים והימים סופגים 90% מהחום שנאגר באטמוספירה. כלומר - הים והחיים שבתוכו מייצרים את החמצן שאנו נושמים ומאטים מאוד את ההתחממות הגלובלית. אבל יש לזה מחיר.
באוקיינוס השקט נוצר אי פלסטיק בגודל מדינת ישראל, כפול 80.
החיים עדיין היו מוגבלים לים בשל הקרינה החזקה מהשמש. אבל, לאט לאט, חלק מהחמצן שנפלט מהפוטוסינטזה (דו-חמצן) הפך לאוזון (תלת-חמצן) והתחילה להיווצר שכבת הגנה מפני הקרינה. לפני 420 מיליון שנים, לאט ובזהירות, יצאו הצמחים הראשונים מהים, והתיישבו על היבשה, בחסות שכבת האוזון.
ההתחממות של הים גורמת לצריכה מוגברת יותר של חמצן אצל היצורים הימיים מצד אחד, ומצד שני - לירידה בריכוז החמצן במים בגלל שהחמצן פחות מסיס בטמפרטורות גבוהות. הירידה בחמצן בים גורמת לאירועי תמותה גדולים באוקיינוסים ובמיוחד בריפים ליד החופים. בנוסף, פסולת הפלסטיק מזהמת את הים ופוגעת ביצורים ימיים.
העברתי את ההרצאה הזאת לתלמידים של ממיע, ואז ביקשתי מהם לחשוב על שינוי אחד שהם יכולים לעשות בעצמם, שיעזור לכדור הארץ ולים. היו כאלו שהציע לצאת בסירה ולאסוף את הפלסטיק מאי הפלסטיק, היו שהציעו לחוקק חוק שאוסר על שימוש בשקיות פלסטיק או להעלות את המחיר שלהן. שאלתי אותם - אתם יכולים לעשות את זה בעצמכם, מחר? חלק ענו שהם מוכנים לכתוב כל שבוע מכתב לשרת הגנת הסביבה, והיו כאלו שאמרו - בכל פעם שנצא לחוף נאסוף את הפסולת וניקח את הפלסטיק למיחזור, והיו כאלו שאמרו - אם רק אני אעשה את זה, זה לא ישנה כלום.
אני מקווה שהכנסתי להם לראש שאם הם יעשו את זה בעצמם, זה יעשה הבדל. ואם הם יארגנו יום ניקוי בית סיפרי, אפילו לא של החוף אלא של בית הספר, זה יעשה הבדל. ואם הם יכתבו על זה בטיקטיק, לא במקום על רול-אפס, אלא במקביל, זה יעשה הבדל. ההבדל שאני רוצה לעשות הוא להעביר את המסר הזה לכמה שיותר ילדים, שהם יכולים לעשות הבדל. אנחנו מוכנים לארח כיתות חטיבה ותיכון בחוג שלנו וללמד אותם על המחקר שלנו ולעשות להם סיורים במעבדות, אז אם אתם מכירים כיתה שממש רוצה להגיע אלינו, אתם יכולים לכתוב אלי למייל. :-)
את הציורים הנהדרים ציירה ירדן כמובן.
סוף שבוע נעים שיהיה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה