לפני שבועיים היה יום השנה השני לפטירה של אמא שלי.
ירד גשם. וזה היה מוזר, והמנהרה היתה חסומה, ולא היה מקום בחניון ליד הרכבת, אז חניתי ליד אתר בניה לידו. המיטריה שלי לא נסגרה וגיליתי שהיא שבורה. אז השארתי אותה ליד תחנת הרכבת ועליתי על הרכבת לתל אביב. הרגשתי שאמא שלי אומרת: למה את באה? אין טעם שתבואי. אבל רציתי לבוא, אז המשכתי. ואז ממיע התקשר שהתקשרו אליו מהמשטרה שחניתי במקום אסור ושאזיז את הרכב. הוא היה מוכן לבטל את השיעורים שקבע ולנסוע להזיז את הרכב מתחנת הרכבת.
כבר הגעתי לתל אביב ועמדתי לעלות על הרכבת לרחובות. והבנתי שזה יקח הרבה מאוד זמן ולא אצליח לחזור לפגישה בחמש. ירד גשם. הייתי בלי מטריה והיה לי קר, והקול של אמא בראש שלי אמר: בשביל מי את באה לבית הקברות? אני לא אוהבת בתי קברות. אני מעדיפה לפגוש אותך בים.
אז עליתי על הרכבת חזרה לחיפה, הזזתי את הרכב ונסעתי לחוף הים בבת גלים. קניתי פלאפל ודיברתי איתה ליד הים. זרקתי אבנים לים.
אמא שלי לא אהבה להגיע לבית הקברות ובאזכרות של אבא שלי, אליהן אני הייתי מגיעה כל שנה, היא היתה נשארת בבית האבות. גם האחים שלי מעדיפים שלא לעלות לקבר. בפברואר עליתי לבקר את אבא ומסרתי ד"ש לאמא. זה היה יום מאוד משמעותי בשבילי, אבל עם אמא זה לא עבד.
אני מתגעגעת אליה מאוד.
אין מצווה לעלות לקבר ביום השנה, אבל זה מנהג יהודי. אני חושבת שאזכרות חשובות למי שנשאר. יום בו אפשר להתחבר לאדם האהוב שאינו כאן ולזכור כמה משמעותי הוא היה בחיים שלנו.
היום נתתי לקוסמטיקאית להוריד לי תבלול מהעין, אותו אחד שאמא שלי תמיד ביקשה ממני שאוריד ופחדתי. רופאת העור אמרה שלא כדאי להשאיר ושאוריד, ואני לא סומכת על כירורגים שיעשו את זה בצורה נקיה. ואז עשינו את זה וחשבתי שאמא שלי היתה מרוצה מזה.
אתמול בלילה זוהר באה להגיד לי לילה טוב, כשקראתי ספר במיטה, וזה הזכיר לי את כל הפעמים בהן אני באתי למיטה של אמא שלי להגיד לה לילה טוב והיא היתה קוראת ספר, עם זוג המשקפיים שלה. גם לי יש משקפיים עכשיו.
זאת תקופה שכזאת בה אני חושבת עליה יותר. היא לא היתה אוהבת את מה שקורה כאן עכשיו. היא היתה מתקשרת אלי להזהיר אותי לו לצאת מהבית בימי שיבוש לאומיים. אבל השיבוש לא קורה בדרכים הידועות בהן אני באה.
אלו הדברים הקטנים, שיר שאני שומעת, או תבלול שאני מסירה, או זוהר שבאה להגיד לי לילה טוב, שמזכירים לי כמה אמא שלי חסרה לי. אין תחליף לאהבה הנרגנת שלה אלי. פשוט אין, זה יחיד במינו ולעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה