חנוכה שמח! אתמול היינו בסיור חנוכיות מחמם לבבות בצפת. ליאור קיבל עששית שמאוד שמח עליה, והמדריך שר לנו שירים וסיפר לנו סיפורים על צפת. בסופו של הסיור היינו במופע כלייזמר מדהים, שממש חימם את הלב. חנוכה היא חג אורות מושלם. כמעט כמו כריסמס. ;-)
אני מנסה לעשות דברים קצת אחרת, כי הדרכים הידועות בן באתי, שורשים עמוקים בזמן, נראות לי אחרת מכאן.
אני תמיד מנסה להיות מושלמת. כלומר, יעילה, אחראית, בזמן, לשים לב לכל פרט ולכל נקודה. אבל זאת טקטיקה קצת מחורבנת, אם יורשה לי להעיד על עצמי. אי אפשר להיות מושלמים, תמיד יש טעויות, תמיד יש משהו קטן שנשכח, ולפעמים משהו גדול. המאמץ העצום שאני משקיעה לתפוס את כל הכדורים שנמצאים באויר, ממש מעייף אותי והופך אותי לעצבנית, נרגנת ומתוסכלת. פוגם בהנאה.
היום הייתי צריכה להכין קורות חיים בנוסח מתאים לשני גרנטים שונים. באחד מהם היה מקום להתנצלויות על חוסר יעילות זמנית. למשל - הייתי בחופשת לידה ולא יכולתי להיות יעילה בחודשים האלו, או - אני דור ראשון באקדמיה, אף אחד לא הסביר לי איך זה עובד והייתי צריכה להבין הכל בעצמי. הייתי בארבע חופשות לידה ואני דור ראשון באקדמיה, תהיתי אם זה באמת מה שמסביר את האיטיות בה הגעתי למקום בו אני נמצאת, או זה ששיניתי כיוון בצורה מהותית כמה פעמים בקריירה שלי והתחלתי מחדש. לא היה סעיף "מתחילה מחדש סידרתית". אולי היה צריך סעיף כזה.
אני מנסה להבין מה הCORE שלי. מה הליבה שלי, בעיברית. מה הדבר שאם אני לא עושה אותו יותר מדי זמן אני משתגעת. שמתי לב שהיום החופשי שלי, זה שבו אני לא קובעת פגישות, חיוני לבריאות הנפשית שלי. ביום הזה אני מנסה לעשות מדע. לכתוב גרנטים ומאמרים, לקרוא. היום זה לא הסתייע כי הייתי צריכה לעזור לסטודנטית עם מאמר שהיא רוצה להרצות עליו מחר. ואז הייתי צריכה לכתוב את שני קורות החיים האלו שלי, בנוסחים שונים. ולענות לעשרות מיילים, כולם דחופים וחשובים מאוד בעיני עצמם.
הדבר המיוחד בשבילי במדע, הוא לנסות לענות על שאלות ולספר סיפור שמאמינים בו. לקרוא, לחשוב, לכתוב. לאסוף את החתיכות של הפאזל ולנסות לסדר אותן ולראות את התמונה. זה דורש ריכוז עמוק ולכן את הימים המרוכזים האלו. זה להתחבר לאייווה, כמו באווטר.
דרך אגב נהניתי מאוד משלושת השעות של האווטר החדש, אבל זה הפך לסרט ילדים מהנה, ביחס לסאגה הכואבת והכבדה של הסרט הראשון.
אז בעודי מנסחת את קורות החיים שלי לגרנט היה כתוב שם - רשימת מאמרים שקשורים לנושא והתפרסמו ורשימת עבודות שעוד לא עברו רוויו והתפרסמו. אז בהחלטה של רגע (אחרי ארבע שנות עבודה קשות) החלטתי להעלות את המאמר הגדול שאנחנו עובדים עליו (כבר ארבע שנים) לארכיב ציבורי, ובהחלטה של חצי רגע לאחר מכן, כבר שלחתי את המאמר לעיתון. יש תמונה במאמר שאינה גמורה לגמרי. היא בחומר הנלווה ולא בגוף המאמר, ודורשת עוד כימות. יש לנו את המדידות ודי ברור מה הן אומרות, אבל טכנית, עוד כימתנו את שלושת החזרות הביולוגיות לשלושת נקודות הזמן. מנהלת המעבדה שלי שביצעה את הניסויים עברה תאונה קלה ששלחה אותה הביתה לנוח. שלחתי את המאמר להערכה ראשונית, שניה לפני כריסמס, כי ממילא לא יקרה יותר מדי בשבוע הקרוב ואני מעדיפה שהמאמר יהיה בידיים שלהם במקום להעלות אבק אצלנו. אז הוא 99% אפוי ולא 100% אבל אני מעדיפה לשלוח אותו ולהמשיך באפיה תוך כדי, מאשר לשרוף אותו מרוב רצון למושלמות.
ירצו, נכמת ונשלח מחדש, לא ירצו, הרווחנו את הזמן של הציפיה להחלטה הראשונית שלהם, אין ממש מה להפסיד.
הצלחתי לגייס לכינוס המחלקתי שלנו יותר כסף מכמה שהכינוס עולה. את ההפרש נשקיע בפיצות לסמינרים שלנו ובפרסים יותר טובים לסטודנטים הזוכים בפוסטר ובהרצאה המצטיינים. לא האמנתי שיתנו לנו כל כך הרבה כסף. אני כנראה יותר משכנעת ממה שאני חושבת, או שאנחנו יותר מלהיבים ממה שאני מרשה לעצמי לדמיין.
בכל מקרה - חנוכה שמח לכולם! זה כזה חג קסום ומואר החנוכה הזה. החג האהוב על זוהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה