סוף סוף שבת שקטה עברה עלי. שבת של חורף. מדי פעם הפציעה קשת שליאור מיד דיווח לנו עליה. אתמול ירד גשם בדיוק כשרציתי לצאת לרוץ, אז במקום זה, השקעתי את האנרגיה הושקעה בבישול. היו המון תפוחי אדמה שחיכו לגואל, אז עשיתי פשטידת תפוחי אדמה, עוף מבושל עם תפוחי אדמה, עוף תנור עם תפוחי אדמה וסלט תפוחי אדמה עם ביצים קשות ובצל. היה גם כרוב וחזה עוף אז בישלתי עוף עם ירקות ונודלס, קולסלוו וסלט כרוב רגיל. ממיע קנה קישואים ובטטות אז הכנתי פשטידת קישואים ובטטות וירדן עשתה מרק כתום. יצא ממש טעים ואפילו לא התעייפתי, כשאני רצה זה הרבה יותר מעייף.
היום התעוררתי מאוחר, עם ממיע, ואחרי הטיפול בכביסה יצאתי לרוץ. מסתבר שלרוץ בלי לבשל אחר כך הרבה פחות מעייף. אני צריכה לקרוא שלושה מאמרים לקורס שאני מלמדת, אז בחרתי אחד וצפיתי בקומדיה רומנטית של נטפליקס. יש עכשיו הרבה רום-קום של כריסמס ולמרות שהן צפויות, דביקות, ולא תמיד משכנעות, הן עושות את העבודה ומזכירות לי כמה נהדר ולא מובן מאליו הוא שיש לי אהבה ומשפחה נהדרת, ובית גדול וחצר עם פרחים ועצי פרי, נוף של הגליל המערבי מצד אחד של הבית ואם יוצאים החוצה רואים גם את הגליל התחתון. המאמר עדיין מחכה לי. ממיע התלהב ממנו אז החלטתי להתחיל ממנו, אבל היו דברים יותר נחמדים לעשות בינתיים, אז עשיתי אותם קודם.
סיימתי להכין את האלבומים של השנים 2005-2010 באמריקה. התחלתי להכין את האלבום של 2011, השנה האחרונה שלנו שם. קצת עצוב להכין את האלבום הזה, אבל איכשהו המוות של אנדי עזר לי להתגבר על המחסום והתחלתי. הגעתי כבר לסוף אפריל
. זאת תמונת שקיעה שצילמתי מהבית שלנו בסאוות' פאסדינה. יפה שקיעת שמש ללב עצוב.
זאת תמונה מאותה מרפסת ביום, בה רואים את שני עצי השזיפים בפריחתם. הם היו נותנים שזיפים קטנים וחמוצים, אבל היה לידם עץ קטן שלא רואים אותו מכאן, שנתן שזיפים מדהימים כל שנה ואני הייתי היחידה שהיתה קוטפת מהם. היום יש לנו עץ יפה וסגול מאחור שנותן שזיפים קטנים וקצת חמוצים, ועץ שנותן שזיפים כסופים מדהימים בטעמם. יש לנו גם מנגו בטעם ילדות, גוייאבה ננסית, קלמנטינה (שהפירות שלה תמיד יבשים), עץ רימון שנותן רימונים משובחים, הבן של עץ הרימון שגדל לנו מזרעים ונותן רימונים חמוצים, גפן עם טעם של הענבים של סבא שלי, והמון פרחים נורא יפים שפרחו פתאום.
זאת תמונה של המעבדה הימית של קירהוף, שהיינו באים אליה כל שנה בקיץ וישנים בחדרים שלה עם הילדים. חוף פרטי בניו-ביץ', זה היה מדהים. אני אוהבת גם את החוף של חיפה.
זאת תמונה של החצר של הביניין בו עבדתי בקלטק. היו שם עצי תפוזים סיניים, שהייתי אוכלת מהם בדרך הביתה. היום יש לנו עץ תפוז סיני שנותן יותר פירות מכפי שאנחנו יכולים לאכול. הנוף לים מהשדרה הראשית של האוניברסיטה מאוד יפה, אפילו יותר יפה בעיני, אבל הביניינים הרבה פחות יפים מהבניניים הישנים של קלטק.
זאת תמונה שאני ממש אוהבת, מפארק הפרגים הכתומים בעמק האנטילופות. הילדים כבר לא נראים ככה, אבל הם לא פחות חמודים.
אני מסתכלת על התמונות ונזכרת כמה היינו חמודים אז, וכמה אנחנו שלמים יותר היום. מאוד שמחה שחזרנו והקמנו פה בית, בשבילנו, בשביל אמא שלי שזכתה להיות איתנו בשנים האחרונות, ובשביל הילדים שלי, שיכירו את הבית שלהם ויטעו בו שורשים. היה טוב וטוב שהיה. בדיוק כך.
אני אוהבת להיות ראש מחלקה. זה מעיר אותי. זה גורם לי להיות יותר חיה ולהרגיש שאני מזיזה דברים. הצלחתי לגייס כסף לכינוס המחלקתי שלנו וזה מאוד משמח אותי. הצלחתי להשיג מימון לסטודנט חדש לדוקטורנט שלי שעלה מרוסיה, דברים טובים קורים. :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה