זה מתיש.

 אני כל הזמן כועסת.

וממיע לא היה קשוב מספיק כדי לספוג את המתח.

אז כעסתי גם עליו.

היום בבוקר הגעתי כעוסה לאוניברסיטה, והיה יום ממש יפה. והחלטתי ספונטנית לעשות טיול באוניבסיטה כמו שעשיתי לפני שהפכתי לראש המחלקה. והרגשתי את הכעס והתיסכול וניסיתי להבין מאיפה הם באים.

ראש מחלקה זה תפקיד שירותי. אני כל הזמן עושה וכל הזמן פועלת, למען קידום המחלקה, לא בשבילי. 

שירות א' - מבקשים ממני דברים שלדעתי יפגעו במי שמבקש, ואני צריכה להיות הנוקשה שלא מאפשרת להם לפגוע בעצמם. הקלות זה לא תמיד דבר טוב, לפעמים הן יכולות ממש לפגוע, ואני צריכה לספוג את הכעס של כל מי שאני מסרבת לבקשתו או הולכת לקראתו אבל לא כמה שהוא רוצה, כדי שבסופו של דבר ידרוש מעצמו מה שנדרש, ויגיע רחוק יותר ממה שחשב. אבל ברגע מסויים בזמן, ברגעים האלו, אני נתפסת כאיש הרע. זה לא נעים לי. אבל אני עושה את זה בכל זאת, כי להבנתי, זה הדבר הנכון למענם.

שירות ב' -  אני רוצה לגייס לנו כסף. זה דבר שלא נעשה ברמה המחלקתית בעבר ואני חושבת על דרכים יצירתיות לגייס. זה גוזל ממני זמן והכסף לא יגיע ישירות אלי, אבל לדעתי הכסף הזה חשוב. אז אני עושה את זה, ומקווה שזה יצליח, ולא יתפוס הרבה מדי מהזמן שלי. אבל עכשיו, כשאני עושה את זה, אין לי שום בטחון שזה לא ביזבוז זמן מוחלט, ובכל זאת אני עושה את זה כי לנסות נותן לנו סיכוי לקבל. 

שירות ג' - יש אדם אחד עם כח גדול מאוד על כולנו, שאני צריכה לתפקד מולו בלי שיתהפך עלי. זה לא ניהול תקין, אבל זה מה יש והוא מביא הרבה טוב לכל האירגון. אז אני הולכת בין הטיפות, ומנסה לשמור על מה שאני מאמינה שצריך לשמור עליו ולשחרר מה שאני חושבת שאפשר לשחרר. בכל מקרה, זה לא משהו שהוא בשליטה שלי, אני יכולה רק לקוות לטוב.

שירות ד' - יש זרמים תת קרקעיים בתוך המחלקה בין השאר בגלל הדרך העמומה בה דברים התנהלו, אבל לא רק. אני משתדלת להקשיב לכל מה שאומרים לי, ולשמור לעצמי את הכעס והתיסכול שהם מרגישים כלפי חברים אחרים למחלקה ולהכיל עד כמה שאני יכולה את התיסכול והפחדים שההחלטות שלי מעוררות בהם. לא תמיד אני מצליחה ואז אני מצטערת לפעמים. אני מנסה לעזור להם לבחור יותר נכון לעצמם, כי זה מפחית את התיסכול מאחרים מניסיוני. אני מנסה לבחור נכון לגבי כולנו, אפילו אם זה אומר לשנות את הקיים. 

זה לא פשוט, במיוחד כי הם חברים שלי, אז אין לי סמכות הורית, אלא יכולת שיכנוע. כמו אחות שמנסה לחנך את האחים שלה. מנסחת חוקי התנהלות בסיסיים תוך כדי הליכה. אני מקווה שעם הזמן זה יהיה יותר חלק ופחות קשה ואולי אסמוך על עצמי יותר. כי זה מה שבאמת חסר לי - הבטחון שאני צודקת ושגם אם אני טועה אדע לתקן.