החודש הראשון לראשות המחלקה עבר, ואני יכולה להגיד ששרדתי. אבל אני לא רוצה רק לשרוד, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. אני רוצה לעשות שינויים וכולם מסבירים לי למה הדרך בה דברים התנהלו עד עכשיו נכונה ולמה כדאי לי להמשיך בדיוק באותה דרך ולא לשנות כלום. אני שומעת גם האשמות הדדיות שאני צריכה לשמור לעצמי ולא להכנס למאבקים שכולם יפסידו מהם. החוקרים במחלקה שלי מעולים, ועובדים קשה, גם במחקר וגם בהוראה, כל אחד היה רוצה לנהל מחלקה כזאת, אבל. כמו בשיר על רחוב הנשמות הטהורות שהפך לדרך כל בשר, כולנו אנושיים ויש כאלו שרוצים לקבל יותר ומנסים להפעיל אותי כדי לקבל מה שהם רוצים, ואני מנסה להבין מה נכון למחלקה ולא רק להם.
בפוד קאסט האהוב עלי קיבלתי שתי עצות מצויינות. האחת - לפני שאני מחליטה על פעולה לשאול את עצמי, מי אני רוצה להיות, מה המטרה הגדולה שלי בתור ראש מחלקה ומשם לנהוג. המטרה שלי היא ליצור אוירה של מצויינות ועבודה משותפת. שכולנו נרגיש שאנחנו צוות גדול שפועל למען מטרה משותפת חשובה שאנחנו משפיעים עליה, כל אחד בדרכו. כדי לעשות את זה אני רוצה להפוך את הפעילויות המשותפות ליותר מלהיבות, למשל את הסמינרים שלנו. להוסיף להם כיבוד ופעילות נוספת. כבר שבועיים אני דוחפת את זה וכנראה עכשיו הצלחתי להעביר החלטה. אני לא רוצה לריב או לכפות, אני מעדיפה לשכנע, ולפעמים זה יותר קשה, אבל זה יותר נכון לי. העיצה השניה היתה לפעול לפי האמת הפשוטה שלי. ואני חושבת שאין לי דרך אחרת. והעיצה השלישית שקיבלתי מחברתי הטובה במחלקה - לא לנסות לשנות את הכל בבת אחת, אלא להיות יותר סבלנית ולחלק את המאמץ לאורך זמן.
אחרי לילה עם מעט מאוד שינה (ממיע העיר אותי באמצע הלילה והיה קשה לי להרדם אחר כך), זה נשמע מאוד נכון. כשאני חושבת על זה, כל הקשיים והבעיות שאני נתקלת בהם לא מרפים את ידי אלא משכנעים אותי שזה היה נכון לקחת עלי את התפקיד הזה, למען הדורות הבאים. אבל כדי להצליח אני צריכה להאמין בדרך שלי. הניסיון של ראש מעבדה ואירגון הכנסים וההתנהלות מול האוניברסיטה הכינו אותי לזה. עכשיו עליתי מדרגה מבחינת המורכבות והאחריות של התפקיד, אבל אני חושבת שאני בנויה לזה ובסופו של דבר אהנה מזה ואשפיע לטובה על המחלקה. אבל כדי שזה יקרה, אני באמת צריכה להיות סבלנית ולא לשרוף את עצמי. כפתור האמת הפשוטה.
אני חושבת שאחד הדברים החשובים שאני צריכה להפנים הוא - שלא את כל מה שאני רוצה להגיע אליו אוכל לעשות בבת אחת ומיד ויש מטרות ארוכות טווח שאני אצטרך לעשות על אש קטנה ולהיות סבלנית לגביהן, כמו למשל, להשיג תורם למחלקה. את השינוי בניהול ובפעילויות אני עושה כעת חיה, עם הכסף שיש. אבל צריך להיות סבלנית לתהליך וליכולת שלי לעשות את הדברים החדשים בלי לפגוע בדברים הישנים, כמו המעבדה שלי והמשפחה שלי.
יום חמישי היום, ואני בסיפריה עובדת על גרנט שלי, והיכולת להתמקד במדע שלי, על רקע ראשות המחלקה, נראה לי כמו מתנה נדירה. גם המפגשים עם הסטודנטים נעשו הרבה יותר מהנים כי הם מחזירים אותי אל המרכז. אל המהות. וזה כבר טוב, להעריך את הלב של מה שאני עושה מחדש.
סוף שבוע נעים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה