סידרתי לנו פעילויות משפחתיות לימים הקרובים כך שעכשיו אני יכולה לשבת בשקט ולעבוד על הגרנט. אבל זה קשה לעבוד על הגרנט, צריך להתרכז ולהתאמץ, אז במקום נכנסתי לסיבוב כיבוי שריפות במייל, נלחמתי קצת בפוקימון גו ובאתי לכאן לכתוב פוסט.
החג היה מקסים. בנינו סוכת שלום מאחור, במאמץ משפחתי משותף. הגדולים הכינו קישוטים תלת מימדיים מנייר שיצאו מאוד יפה. אני וליאור רק ציירנו. אחותו של ממיע והילדים שלה הגיעו לחגוג איתנו והיה ערב נעים במיוחד. אפילו ממיע אמר שהיה נחמד במיוחד והוא לא יודע במה החג הזה שונה מהקודמים. אמרתי לו שזה בזכות זה שאנחנו יותר טובים ביחד ויותר קרובים. הסברתי לו שכל עוד טוב ביננו טוב יותר לכל המשפחה. אמרתי לו שאם הוא יגרום לי להיות מאושרת הוא יהיה מאושר, והוא אמר שזה מה שהוא מנסה כל החיים לעשות. ואז הוא שאל - ומה איתך? את לא אמורה לגרום לי להיות מאושר? אמרתי לו שזה מה שאני מנסה לעשות והוא אמר שזה ברור לגמרי עכשיו, אבל שאל לגבי פעם. אמרתי שפעם היו לי נושאים בוערים אחרים לטפל בהם.
זה מאוד מצחיק ולגמרי אמיתי, למרות שגם קצת עצוב, אבל אנושי.
אז זהו. עכשיו כשכתבתי את פניני החוכמה האלו, אין לי ברירה אלא להתקדם בגרנט כדי שאוכל לשלוח אותו למשתף הפעולה לתיאום עמדות. אחלו לי בהצלחה!
חג שמח לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה