אני רוצה לכתוב על הדברים שגורמים לי להרגיש טוב. *תוספת מאוחרת: חשבתי על הפוסט הזה מאז שכתבתי אותו ורציתי להוסיף עוד דברים חשובים למה שעושה לי טוב. אז זה פוסט מתגלגל... סליחה למקדימים. :-) התוספות מסומנות בכוכבית, למי שקרא ורוצה להתעדכן. :-)
עשיה - מאוד ממלאת אותי. גורמת לי להרגיש נחוצה, אקטיבית, חיה. אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בעבודה שלי. אני כל הזמן עושה שם. בגלל זה קשה לי עם קריאת מאמרים - למרות שזה אחד החלקים הכי חשובים בעבודה שלי, זה לא מרגיש לי כמו עשיה. ואני קצת מכורה לעשיה אני חושבת. זה אחד הדברים שחסרים לי כשאני יוצאת לחופש. מצד שני אני זקוקה לחופש הזה ולהפוגה מהריצה והעומס בעבודה.
לסיים משימות - לסמן וי על דברים שהייתי צריכה לעשות. אם זה לכתוב גרנט ולשלוח לשותפים, לשכתב מאמר, לסדר את חדר העבודה, או לנקות את החצר. משימות בפוקימון גו. תחושת הישג, התקדמות וסיום. עוד משהו שאני אוהבת בעבודה כי המשימות שם מאתגרות אותי יותר מלעשות כביסה.
לעשות משהו בפעם הראשונה - תמיד מרגש. להיות בעיר שעוד לא הייתי בה, למלא תפקיד שלא מילאתי עדיין, להרצות בכנס שלא הרציתי בו מעולם, להכיר אנשים חדשים, להיות עם אותם אנשים במקום חדש. מרענן ומעורר.
לחוות משהו בפעם הראשונה - זה יותר נדיר בגילי. אבל כשזה קורה זה מאוד מיוחד.
לנשום, להיות ברגע הזה, להרגיש שלמה. להיות טובה לעצמי. להסתכל בצורה חיובית על עצמי. כל כך קל לבקר, לראות את מה שאין, לראות את מה שחסר. יותר קל, לפני שמישהו אחר יגיד את זה, אני אומרת את זה לעצמי. יותר קשה להסתכל במבט חומל ואוהד על עצמי ועל הדרך שעברתי.
למשל, כשאני מסתכלת ברשימת הפירסומים ומי שציטט אותי, לא להתבאס מזה שלא מספיק מצטטים את מה שעשיתי אלא לשים לב לגיוון העבודות שעשיתי. מפיסיקה תיאורטית, הארד קור, לפיסיקה שימושית וישומים ביולוגים, לרשתות בקרה גנטיות, לבקרה תאית של תהליכים התפתחותיים ואבולוציה. כל הזמן עברתי תחום, כל הזמן התקדמתי ושיניתי. תמיד הובלתי. לכל בחירה כזאת יש מחיר. להשאר בתחום אומר שמתבססים בו, יוצרים קשרים, עושים שם. המחיר - שיעמום וקהות חושים. לעבור תחום כל כמה שנים אומר שכל הזמן אני לומדת דברים חדשים, מכירה אנשים חדשים, מתמודדת עם אתגרים חדשים, שומרת על החיות והעניין. אבל יש גם לזה מחיר. בכל פעם שהפכתי מומחית למשהו, שיניתי תחום והתחלתי מחדש. גם ללהוביל יש מחיר. כי אני מוגבלת בעיקר לעבודות שאני יזמתי והובלתי. כמעט ואין מצב שאני באמצע רשימת הכותבים, כמעט בכל המאמרים שלי אני הראשונה או האחרונה. בזמן האחרון אני תורמת גם לעבודות שאני לא מובילה, וזה מוזר, אבל בדרך כלל נחמד.
להרגיש שתרמתי לתחום, לאנשים, גרמתי להם לחשוב אחרת, להסתכל על דברים אחרת.
אני מקווה שאצליח בתפקיד החדש ואהנה ממנו. אני מקווה להמשיך להנות מהמדע שאנחנו עושים ולהתקדם בו. אני מקווה שאצליח לשמור על איזון בין העבודה לבין הבית והמשפחה.
הילדים גדלים ואנחנו מתבגרים. האחיינית שלי באה לביקור והלכנו ביחד לים והיה מקסים. ביום אחר נסענו לתל אביב ביחד והיינו בפסטיבל קומיקס ואיור, ואפילו באייקון. זה ממש לא לגיל שלי מסתבר, אבל הילדים נהנו ואני נהניתי איתם. היום הגדולה חזרה לירושלים, בסטודיו בו התחילה לעבוד בקיץ רוצים לתת לה עוד פרוייקט. לא מפתיע בכלל. כל דבר שהיא עושה היא עושה מכל הלב וכל כך טוב ומיוחד. חגגנו יום הולדת לקטן היום והקומיקס שציירה לו כל כך הוא. הקטנה הכינה לו עוגה ויצאה עכשיו עם חברות שלה לראות סרט בקניון. הגדול יצא עם חברים שלו כרגיל. ממיע עובד במרתף, הקטן רואים סרטונים בסלון, ואני כותבת את הפוסט הזה בחדר שלי.
* עוד דברים שעושים לי טוב:
* להיות עם ממיע - כמעט כל דבר שאנחנו עושים ביחד חוץ מלריב. לפעמים, אפילו לריב איתו מאוד מעניין וחי. לראות איתו את משחקי הכס ולדבר על המשמעות של הדברים אחרי זה. לנסוע איתו למקומות ולדבר באוטו. חמישישי שעשינו ביחד בתל אביב. להוסיף לסוכה את האורות.
* להיות עם הילדים וממיע - בנסיעה לתל אביב, היה לי ממש כיף להיות איתם, אפילו שלא ממש עיניין אותי הקומיקס (שלא היה ברמה שאני רגילה בבית, מה לעשות) או האייקון. גם כשהלכנו לים וגם כשאנחנו משחקים ביחד פוקימון גו. כשאני עוזרת להם בדברים שחשובים להם. כשהם שמחים. אופס! אני צריכה להחזיר את הקטן הביתה מהחבר. שכחתי!
חיפשתי: 'אתגרים גיל 50' ומצאתי את זה: https://www.eranstern.co.il/50-for-50/ ואהבתי. אז אני חולקת איתכם.
אני חושבת הרבה על הגיל שלי. 53. מה זה אומר עלי? אני מניחה שזה שאני מתעייפת אחרי שאני הולכת 10 ק"מ קשור לזה. שכואב לי הגב. שקשה לי קצת להוציא את עצמי לעשות דברים מחוץ לשיגרה. שאני יותר נוקשה מהילדים שלי ואולי צריכה להתגמש בהסתכלות שלי על דברים. הם יצליחו גם אם יעשו דברים בדרך שלהם. לסמוך עליהם יותר. לדאוג פחות. לשחרר ריגשי אשמה. לקבל את השינוים שאני עוברת. להמשיך להתחיל מחדש ולחייך. יש דברים טובים שהגיל מביא, לחבק אותם.
* אני חושבת שהרבה מהדברים שכתבתי למעלה שעושים לי טוב הם דברים שגורמים לחוות ולהיות ברגע הזה ממש, להיות כאן. אני חושבת שעם הגיל טיפה פחות קל להיות מוקסם, או להתנתק מהעבר, או מהעתיד. התפיסה של הזמן החולף במהירות מתחזקת. הנה עברו להן 53 שנה, מלאות עשיה וחוויות וכל מה שרציתי לעשות. החיים שלי היו ועודם מלאים, ואני שמחה בכל מה שעשיתי, לא מרגישה שהחמצתי דבר. יש דברים שהייתי עושה אחרת, אבל אני שלמה עם מה שעשיתי, אפילו עם הטעויות, עם הדברים שהכאיבו, כי זה מה שיכולתי לעשות באותה נקודה. מצד שני,ואולי זה אותו צד - כבר לא אוכל לחזור להיות ילדה, צעירה, הריונית, אמא צעירה, חוקרת צעירה, חוקרת מבטיחה בתחילת דרכה, שהכל פתוח עבורה. אי אפשר לחזור אחורה בזמן, אפשר רק להתקדם קדימה. ויש משהו בצעירות, בהתחלות חדשות, בחוסר וודאות, שגורם לדברים להיות יותר חיים ומרגשים. ולמרות שזה יותר מאתגר להשאר משתאה ומתלהבת, אני לא רוצה לוותר על זה. המשותף לכל הדברים שאני אוהבת הוא שהם גורמים לי להרגיש חיה, ולחוות את הרגע הזה. בדברים שערן כתב (הלינק למעלה), אהבתי את מה שכתב על זה שאין לנו שליטה אמיתית בחיים האלו (ואני חושבת השיחרור מהרצון בשליטה יכול להפוך את החיים לטובים יותר). ומתקשר לזה - התובנה האחרונה, "אין באמת חוקים לחיים האלו. אין נוסחת קסמים או נתיב "מנצח" שבו אפשר ללכת ולהגיע לאנשהו. יש לכל אחד את הדרך שלו, ואת הנתיב שהוא יוצר לעצמו, עם הנצחונות והשיאים, האתגרים, הכישלונות והקשיים – שלו. וכנראה שבדיוק את הנתיב הזה היינו צריכים לעבור." זה מתכתב עם הספקות שלי, בדרכים שבחרתי, בבחירות שאני עושה, שאולי לא הובילו אותי למקום אליו רציתי להגיע, אבל שיקפו את מי שאני ומה שאני מאמינה בו, וככל הנראה הובילו אותי למקום שנכון ומתאים לי.
אם הצלחתם להגיע עד כאן, אני לא לגמרי מבינה אתכם, אבל תודה, שבוע טוב וחג שמח! :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה