אני מנסה להבין מה אני אוהבת מחדש. לקחתי פסק זמן של שבועיים וחצי שההתחלה שלו היתה אחת החופשות המשפחתיות הכי כיפיות שהיו לנו. בהמשך ירדתי על הבית בצורה חסרת תקדים ועכשיו הוא מסודר ונעים למחיה. זה לא היה קל לעבור על כל הצעצועים הישנים והתמונות ולסדר ולהעביר חלק מהדברים לחדרים של הילדים. המון דברים התקלקלו בחופש הזה, אולי כי אנחנו מסיימים עשר שנים בבית הזה, מי היה מאמין. המכשירים החשמליים בני עשר, והאבנית מרימה ראש, המנקה מחליטה לנקות את המגבר במים, ועוד דברים משעשים שכאלו. עכשיו יש לנו מגבר חדש וקורא DVD שמאפשר לי לשמוע את כל הדיסקים הישנים ולצפות בכל הסרטים שיש לנו. כרגע מתנגן אלביס קוסטלו. כל מה שהקשבתי לו קצת שונה ממה שזכרתי. חשבון הבנק שלנו לא ממש אהב את הקיץ הזה, אבל ככה זה כל קיץ. הכל מוכן למחר, חוץ ממני.
סיימנו לראות את סמוך על סול והסוף שבר את לבי, גם כי הסדרה המופלאה הסתיימה וגם כי הסוף היה מינורי. צודק, אבל עצוב. התחלתי לראות את אמת או חובה ואני מתה על זה. מרענן ומצחיק, מזכיר לי את התיכון ומסביר לי קצת על חי הנוער בימינו.
כמו ממיע, אני מנסה להגיע למשהו משמעותי אבל מתחילה מהדברים השוליים והצדדים, מהעובדות והדברים שקרו. אבל עברנו תהליך. המורות האחרות אמרו לממיע שהוא נראה יותר שמח. גם לי הוא נראה יותר שמח. משהו ביננו הותר ונפתח ומאפשר יותר קירבה ועשיה משותפת. ואני מחפשת מה אני אוהבת לעשות. מה אני רוצה לעשות כתחביב, משהו שיפתח בעצמי צדדים אחרים שאני לא מגיעה אליהם. הנה משהו משמעותי סוף סוף.
ביום הראשון של החופשה שלי, אחרי שחזרנו מרמת הגולן, ממש נבהלתי מהזמן שנפרש לפני. ישבתי על המחשב וקראתי על הפרק האחרון של סמוך על סול, הסתכלתי על דברים ישנים שכתבתי, תמונות. ואז התנפלתי על הבית. הירידה הזאת מ100% עבודה לאפס, לא היתה קלה לי. העבודה ממלאת את המחשבות שלי וגורמת לי להרגיש חיה ונחוצה. אני אוהבת את העבודה שלי מאוד, מסתבר, וקשה לי לשחרר ולהיות בVOID. מצד שני אני גם קצת תשושה ורוצה לנוח ומצד שלישי קשה למצוא משהו שכולנו נרצה לעשות. אז רציתי להתחיל בלזהות מה אני רוצה לעשות ולא ממש הצלחתי למצוא, חוץ מלסדר את הבית ולשחרר אותו מהבלאגן האיום שחנק אותנו. זה היה חשוב, אבל זה נגמר ביום ראשון. ואז שוב הייתי צריכה למצוא מה לעשות.
פגשתי חברה טובה לשיחה על הים וזה היה כיף גדול. דיברנו כמו שהייתי מדברת פעם עם חברות, על הכל, רגשות, מערכות יחסים, ילדים, בני זוג. בשיגרה יש לי שיחות משמעותיות עם חברות אבל הרבה פעמים הן על עבודה, כמו שגם עם הפסיכולוגית שלי דיברתי המון על העבודה עד המשבר עם ממיע לפני שלושה שבועות. ואולי הניתוק הזה מעבודה שכפיתי על עצמי שחרר אותי להסתכל על דברים אחרים בחיים שלי שהשלמתי עם מציאותם, אבל דרשו שינוי ושיפור ובדיקה. זה קצת עצוב שהזמן מקהה את הקשרים האלו. אולי לא מקהה, אלא טיפה מרחיק. שמחתי לגלות שאני יכולה לדבר שעות עם חברה וללמוד כל כך הרבה על עצמי ועליה.
ניחמתי אבלה. לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללכת כי הקשר ביננו לא מאוד קרוב ולא הייתי בטוחה שזה ינחם אותה או יהיה לשתינו מביך. אבל חברה שלי אמרה שהיא הולכת, אז הצטרפתי אליה. זה נורא שנהניתי מניחום אבלים? כמובן שהצטערתי מאוד בשבילה וזה היה עצוב והדהד לי את הפטירה של ההורים שלי, אבל השיחה היתה משמעותית ונהניתי ממנה. דיברנו על דברים אמיתיים - על אובדן הורים, על הילדות, על ההתבגרות, על בחירות. היא סיפרה על הילדות שלה בלינה משותפת בקיבוץ, ועל הפטירה הפתאומית של אבא שלה, ואני סיפרתי לה על הגסיסה האיטית והכואבת של ההורים שלי, שהם היו מוותרים עליה, למרות שאיפשרה לי זמן להפרד.
אני חושבת שאני מאוד אוהבת קשרים אמיתיים. זה לא שהחיים שלי מלאי זיוף, ממש לא, אבל לא תמיד יש זמן או פניות לדבר או אפילו להרגיש דברים לעומק. לבחון אותם, לבחון את עצמי. אני כל כך ממהרת תמיד, כל כך עמוסה, ואז שהמהירות יורדת ל5 קמ"ש אני מרגישה חוסר שקט. כתבתי ריקה ומחקתי. לא הרגשתי ריקה בלי העבודה, רק קצת חוסר מנוחה, רצון להספיק לעשות דברים שאני לא עושה בדרך כלל. סוג של TOUCH BASE עם עצמי. מה קורה איתי, מה אני מרגישה לגבי החיים שלי והאנשים בתוכם, מה משמח אותי, מה אני רוצה לשנות, מה אני רוצה לבחור.
פעם, בקלטק, המנחה שלי אמר לי שהוא לא נהנה מחופשות שלא עושים בהן כלום, לא מסוגל לשבת ולהנות בחוף הים, חייב לעשות משהו שיעניין אותו אינטלקטואלית. ללמוד. כשהיה בישראל תמיד רצה לבקר בעתיקות כל שהן. אז זה נשמע לי קצת מוזר. חשבתי שחבל שהוא לא יכול להנות מלעצור ולהיות. אבל בשנים האחרונות אני מגלה שגם אני משתעממת מלעצור ולהיות. חייבת להתקדם במשהו, גם כשאני לא עובדת. אני חושבת שחלק גדול ממה שאני אוהבת בלראות סדרות או סרטים בטלוויזיה הוא שהם מלמדים אותי על אנשים, מערכות יחסים, חלומות, הגשמה עצמית, כשלונות. כשאנחנו מטיילים אני מנסה ללמוד על המקום בו אנחנו נמצאים. על ההיסטוריה שלו, על היחוד שבו, על הגיאוגרפיה - משהו שלא ידעתי. כשעשיתי סדר בסיפריה גיליתי שיש לנו המון ספרים שהייתי נורא רוצה לקרוא וללמוד, אבל לא עשיתי את זה עדיין. אולי בימים האחרונים אני סוף סוף אתחבר לספר, כי קריאה היא שקט פנימי אולטימטיבי.
שנת לימודים מהנה, משמעותית וטובה שתהיה לכל התלמידים והמורים ולנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה