שלושה גרנטים שונים שלנו נדחו. אני יודעת שזה לא הם, זה אנחנו, אבל מצד שני, בטוחה שאנחנו צריכים לעשות מה שהצענו שם. אז למה הם נדחו? עדיין לא קיבלנו את ההערות, אבל לגבי אחד הגרנטים אני בטוחה שהן לא חיוביות בכלל. מאמר שהייתי מעורבת בכתיבה שלו נדחה על הסף. למאמר אחר נדרשים תיקונים נרחבים.
לא קל לגייס כסף, לא קל לפרסם בעיתונים טובים, לא קל להכשל, ולהמשיך ללכת.
היתה לנו נזילה בצנרת בבית. הגיע אינסטלטור של הביטוח, עשה מה שעשה, לא נראה שפתר, אז ביקשנו ביקור חוזר. בינתיים נראה שהמים מתאדים והטיפטוף בתיקרה התייבש. אז אולי טעיתי והנזילה נפתרה? לא תמיד אני צודקת, גם כשאני משוכנעת שאני לא טועה.
יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע, נעשה גם דברים, שנראים בלי סיבה.
לא צריך כל דבר לחקור ולשאול, לפעמים גם מותר, לא לדעת הכל.
השיר הזה תמיד מזכיר לי את החברים שלי מהתואר הראשון, שרים אותו אחרי כל שיעור מכניקה אנליטית. זה תמיד גורם לי לחייך, אפילו היום, עם כל הדחיות.
המעבדה שלי היא בית לסטודנטים שלנו. הם יוצרים משפחה, כל דור מחדש. זה משהו באויר, אני חושבת וזה נהדר. אני לא הרגשתי ככה במסטר ובדוקטורט, אבל בפוסט פגשתי את המשפחה המדעית שלי ואת התחושה המשפחתית שיכולה להווצר במעבדה, וזה המודל לפיו הקמתי את המעבדה.
רמי בטיול שורשים עם המשפחה שלו לשבועיים. גם זה לא קל, אבל אני שמחה בשבילו.
בזמן האחרון מתקשרים אלי חוקרים אחרים מתחומים שונים שרוצים לעבוד איתנו או להעזר בנו. זה מחמם את הלב וגורם לי להאמין במה שהקוליגה שלי כתבה לי היום: אחרי זמנים רעים תמיד מגיעים זמנים טובים. אחרי ארבע דחיות, יגיעו קבלות.
אני חושבת שאני יודעת למה כל כך נדחנו. שוב התחלנו כיוון חדש ששונה ממה שאנחנו חזקים בו. נכנסנו לתחום חדש שאנחנו לא מומחים בו ואנחנו לא מכירים מספיק את השפה. אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש או לפחות להתוות מסלול שיותר מחובר אלינו, כדי שיאמינו לנו שאנחנו יכולים לעשות מדע מעניין וחשוב.
זה מעציב אותי, אבל כבר לא הורג אותי כמו פעם. הרגליים שלי יציבות, יחסית, והמעבדה שלי שמחה, אז אני יודעת שאנחנו עושים משהו טוב. נכשלנו כל כך הרבה פעמים, עד שהצלחנו, ואז כשהצלחנו, זה היה בגדול.
סוף שבוע נעים שיהיה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה