המושבים הכי טובים בכנס

 אוסנת מאוד נהנית בכנס. יש הרצאות בכיוונים ממש שונים מהראיה שלה על נושאים קרובים והיא מרגישה שהיא לומדת המון. היא מתחברת לכמה חוקרים אחרים שהיא רוצה ללמוד מהם. אחרי שהיום הראשון נגמר כולם נוסעים ביחד לביניין בו המארחת שלה ושל הכנס עובדת כדי לראות את חיות המודל שלה ולאכול ביחד. ערב מקסים עובר על אוסנת והיא מרגישה טוב. הם הולכים חזרה למלון ביחד על שפת הנהר, ואוסנת שמחה להיות שם.

המושב של הבוקר למחרת מרתק, אבל ההרצאה שלפני שלה, כבדה מאוד ותיאורטית. אוסנת לא מצליחה לעקוב. אוסנת קמה להעביר את ההרצאה ומאוד מתרגשת. אולי מרוב התרגשות ואולי כי לא ממש בדקה את העמידה שלה בזמנים, היא מסיימת לפני הזמן שניתן לה, אבל זה מאפשר זמן לשאלות. יש הרבה מאוד שאלות, שאלות טובות, כמו שהיא אוהבת. אחרי ההרצאה היא מרגישה נפילת מתח ועייפות. העייפות מאוד כבדה. מחשבות על המקום שלה ביחס לאחרים, מתחילות להדהד לה במוח. כולם נחמדים כאן, הכנס מעניין, אבל היא לא מצליחה לעקוב אחרי ההרצאות שנעשות יותר ויותר פיסיקאיות ואבסטרקטיות בשבילה. 

בהפסקה, במקום ללכת לפוסטרים היא מבקשת קפה עם חלב שיבולת שועל ומפטפטת עם המזכירה של מארגנת הכנס, שיחה נחמדה. היא מספרת לה על העייפות שהיא מרגישה והמזכירה מציעה לה לצאת החוצה עד המושב הבא, למרות שקצת חם. אבל לא מאוד חם וזה רעיון ממש טוב, אז אוסנת יוצאת החוצה לכיכר שליד המלון.

גבר צעיר מנגן על גיטרה ואישה צעירה על כינור והם נשמעים נפלא. אוסנת מצלמת אותם. אחר כך מגיע איש עם דלי סבון ומפריח עשרות בועות סבון בבת אחת לאויר. אוסנת מצלמת אותו. היא שולחת את שני הסרטים לחברה שלה ושואלת אותה: את חושבת שאני צריכה לחשב מסלול מחדש אם אלו המושבים שהכי נהניתי מהם בכנס?

החברה כותבת: זה מקסים! אלו המושבים שכולם הכי אוהבים! ואז מוסיפה: את צריכה להמשיך במדע כדי לממן את המושבים האהובים עליך.

אוסנת מחייכת. היא כבר לא עייפה. אלו באמת המושבים הכי שווים בכנס, ההנאה לשמוע מוזיקה טובה או לראות בועות גדולות מחזירות את כל הצבעים והמראות, לא צריך להתאמץ בכלל כדי להנות מהם. היא חוזרת להרצאות מפוייסת. היא חצי שומעת הרצאה של פיסיקאית שמדברת על חומר פעיל, השם החדש של הפיסיקאים לביולוגיה. אוסנת אוהבת את הביולוגיה כמו שהיא - עם החלבונים, המולוקולות, הגנים והבועות, וכל מה שקורה בינהם.