כן. אני וממיע חולים בקורונה. זה לא מדהים, לא ממליצה, אל תנסו בבית, אם אתם יכולים להמנע מזה.
הוא נדבק בבית הספר, והספקנו לנסוע עם הילדים להר אביטל, לשחק בשלג ולבנות איש שלג מושלם, בשבת:
שגיא וממיע עבדו עליו במסירות ובקפדנות והוא היה איש השלג הכי יפה ומעוצב שהיה שם.
ואז ביום ראשון ממיע חזר מהעבודה חולה וחיובי. ביום שני גם אני חזרתי מהעבודה חולה וביום שלישי הייתי חיובית.
זה לא נחמד קורונה. ממש לא נחמד. כל הגוף כואב, ואין כח לכלום ויש הרגשה שזה נשאר לנצח ולא יעבור לעולם, ואז זה קצת משתפר. אבל לאט. משום מה, הילדים לא נדבקו. שגיא טוען שזה בגלל שהוא חלה והבריא והבדיקות לא עלו על זה. אולי זה נכון ואולי לא, אני מקווה שהם פשוט עמידים וזאת לא תקופת דגירה ארוכה במיוחד, אבל בינתיים הם שליליים.
היום היה לממיע יום הולדת ולא ממש חגגנו את זה. קצת מבאס. אולי נחגוג מחר.
לא ממש ברור לי מה מטרת הפוסט הזה. אולי לא לכל פוסט יש מטרה, או פואנטה. אולי, כשאת חולה בקורונה, את לא העפרון הכי חד בקלמר.
נו טוב. סוף שבוע נעים לכולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה