אני עדיין לא בטוחה בזה, אבל די בטוחה שזה לא להיות המדענית שהמאמרים שלה הכי מצוטטים, כי אני לא ממש חזקה בזה, מסתבר. כשדיברתי על זה עם ירדן היא אמרה שאני כנראה ממלאת את היעוד שלי כבר לא מעט זמן. אני חושבת שהיא צודקת, אני רק צריכה ללמוד לאהוב את זה. היא גם אמרה שזה כנראה לא דבר אחד, אלא כמה דברים. גם בזה אני חושבת שהיא צודקת.
מוקדם יותר בסוף השבוע דיברנו על הסידרה שהיא רוצה לפתח, על הנושא לעבודת חקר שהיא צריכה לכתוב, ועל נושא לעבודה באנגלית שזוהר צריכה לכתוב. שיחות מרתקות. זוהר רוצה לדבר על האמריקניזציה - למה התרבות האמריקאית כל כך השתלטה על העולם? בניגוד לאימפריות אחרות שהיו צריכות לכבוש מקומות רחוקים כדי לשנות את השפה והתרבות שלהם, ארה"ב עושה את זה בלי לזוז מטר. פשוט בלהיות AWESOME. החלום האמריקאי, להשיג כל מה שאנחנו חפצים, על ידי עבודה קשה, בלי קשר למוצא או נקודת התחלה, כנראה מדבר אל כולם. רק המה שאנחנו חפצים - מה באמת אנחנו חפצים, את זה כל אחד לברר לעצמו, אי אפשר לקנות חלום של מישהו אחר.
ירדן תעשה עבודה על השתנות הדימוי של הגיבורה הנשית באנימציה - מסינדרלה ועד אנקנטו (הסרט החדש של דיסני). מדמות נשית שעיקר יעודה בחיים למצוא בן זוג עשיר שיציל אותה מכל הבעיות שלה, לדמות נשית מובילה ומנהיגה שצריכה למצוא את הקול שלה בתוך הציפיות של המשפחה שלה ממנה. באנקנטו יש גיבור משני גברי, מריאנו, שנמצא בתפקיד המסורתי של האישה - שכל יעודו למצא את האישה של חייו. הוא מוצג בצורה קומית וקצת מגוחכת.
על הסידרה אני לא אספר כי היא צריכה לפתח אותה, אבל אהבתי את הרעיון שלה.
היה לי כיף לדבר איתן על הרעיונות שלהן ולחשוב איך לפתח אותם.
קראתי עכשיו על מישהי שהיתה ראש מכון מחקרי מוביל בארה"ב שעברה להיות ראש חטיבת המחקר של חברת תרופות. אולי גם היא הרגישה שהיא רוצה לראות תוצאות מעשיות מהעבודה שלה.
אולי משבר אמצע החיים עבר משבר בעצמו. בתור התחלה התקדם מגיל ארבעים לגיל חמישים, והפך ממשבר למנוע לשינוי. בחינה מחודשת של המקום שלנו בעולם ודרך החיים שלנו. מציאת יעוד מחדש, חישוב מסלול מחדש, איך שלא נקרא לזה. אני לא יודעת אם לשנות מסלול או ללמוד להיות שמחה בחלקי. שניהם לא פשוטים לישום. אולי נדרש קצת שינוי כדי שאהיה יותר שמחה בחלקי.
ואולי השינוי בכלל לא קשור לעבודה שלי. בום בום בום.
כי אם היעוד שלי אינו לפרסם הכי הרבה מאמרים ולהיות מאוד מצוטטת, יכול להיות שאני מחפשת את התשובות (והשינוי) במקום הלא נכון.
באנקטנו מאוד אהבתי את השיר של האחות החזקה, לואיזה, שמרגישה לחץ אדיר לעמוד בציפיות של כולם ולהשתתמש בכח שלה כדי לעזור להם:
Who am I if I don't have what it takes?
הזהות שלה, הערך שלה, מבוססים על הכח שלה והיכולת שלה לעזור לאחרים, אבל הלחץ הורג אותה.
If I could shake the crushing weight of expectationsWould that free some room up for joy
Or relaxation, or simple pleasure?
Instead we measure this growing pressure
Keeps growing, keep going
אני מאוד מזדהה עם התחושות האלו. אני חושבת שבמשך שנים חיפשתי את המשמעות בעבודה, בהצלחה המקצועית שלי. הגשמת החלומות היתה שם. אני פתאום חושבת שאולי העבודה יכולה להיות עבודה, והחלומות יכולים להתפשט לתחומים אחרים?
כמו בשיר הסיום:
So full of stars and everybody wants to shine
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה