כיבוי אורות
החצוצרה אומרתשלום לכינורות
אשמורת תיכונה נושקת לשלישית -
לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
זה שיר כל כך יפה של נעמי שמר. מדבר בדיוק על מה שאני מרגישה עכשיו.
שנתיים עבדנו על הגרנט הזה. בהתחלה לאט, בין לבין, ואז כשעברנו שלב, והמארגן התרגז על השותפה שלי שאנחנו לא מתקדמים, התחלנו להפגש כל שבוע. היא, החוקר הבכיר במעבדה שלה ואני. למדתי את השפה שלהם והם למדו את שלי, וביחד כתבנו משהו שלא היה לי סיכוי לכתוב לבד, אף פעם. ואז התחלנו עם החזרות לקראת המפגש עם משרד המדע והשופטים. ואז הייתי צריכה לקרוא את שאר ההצעות והשתאיתי מרב הגוניות, מהמערכות השונות, השיטות והגישות המשלימות. נפגשנו כדי להתאמן לקראת המפגש עם משרד המדע. חזרות מהבוקר עד אחר הצהרים. למדתי לאהוב ולהעריך אותם. זה היה קשה ומעייף ומייגע, אבל גם מלמד ומרתק ומעניו.
היום היה המפגש עם משרד המדע שלהם. איזה מתח. איזה לחץ. נראה שעבר בשלום אבל רק מחר נדע. וזהו. לא נתכונן יותר, ולא נתאמן יותר ואני כל כך מקווה שנקבל את הכסף כי אני רוצה להיות חלק מהקבוצה הנהדרת הזאת. אני מרגישה ריקנות, הקלה, שמחה ועצב. אני מקווה שנזכה כי זאת קבוצה נהדרת ואני חושבת שיש לנו סיכוי לשיתוף פעולה נדיר שיכול לפרוץ דרכים חדשות להבנה לפיתוח ולשינוי. מזמן לא הרגשתי שאני חלק מדבר גדול העולה על חלקיו. בפעם האחרונה זה היה בקלטק לפני יותר מ10 שנים, והתגעגעתי לזה מאוד.
אני מקווה שהחגיגה רק מתחילה. תחזיקו לנו אצבעות!
-------
עידכון מיום אחרי - קיבלנו את סיכום הדירוג של השופטים. הם מאוד אהבו את הרעיון, העיתוי, הקבוצה והמקום, אבל - היו פרוייקטים שקיבלו דירוג נמוך ואני חוששת שיהיה מאוד קשה לעבור. הפרוייקט שלנו דורג גבוה והיו עוד פרויקטים עם דירוג מצויין, אבל, כולנו היינו אמורים לעבור גבוה, אז אני ממש לא יודעת מה הסיכוי כשיש לפחות שלושה פרוייקטים עם דירוג בינוני עד נמוך. :-( אני לא מתחרטת לרגע ושמחה מאוד שניסינו, ומקווה לנס גדול שיהיה שם, ובכל זאת נקבל את המימון. אבל זה ממש נס שנדרש כאן או מזל יוצא דופן....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה