אתמול אחרי שעתיים וחצי של עבודה מאומצת התנחלה בפה שלי שן מלאכותית חדשה. פחות נורא ממה שחשבתי אני רק כל הזמן רעבה. כמובן שאחרי שכתבתי את המשפט הזה הלכתי לד"ר גוגל וחיפשתי סטרואידים ורעב וכמובן שסטרואידים מעוררי רעב. אני לא יודעת אם זה באמת בגלל הסטרואידים או בגלל שמותר לי לאכול רק דייסות פושרות, אבל מה שבטוח הוא שאני רעבה כל הזמן. הייתי דואגת מהשמנה אבל אני לא אוכלת יותר מהרגיל, רק חושבת על אוכל, כי כמה דייסה כבר אפשר לאכול? או יוגורט שאני מפחדת שיעשה לי כאב בטן? היום ריסקתי עגבניה, מלפפון ועלה בזיליקום וזה היה טעים אבל נתקע קצת בגרון.
קרו הרבה מאוד דברים השבוע, אבל השן תפסה מקום מרכזי במחשבות שלי, ולכן היא פתחה את הפוסט. היום ליאור הלך ללמוד בקפסולה בבית הספר. התארגנות מבורכת של המועצה להקל על ההורים. זה מאוד משמח אותי שהוא יוצא מהבית אחרי חודש בו היה צמוד למחשב. אותו הרבה פחות. פתאום, השיגרה הרגילה של ילד הולך לבית ספר בבוקר נראית לי בלתי נתפסת כמעט. כמו זכות גדולה.
שיניתי קידומת, לא בגיל, בתרגיל, וזה מאוד משמח (רמז עבה בכותרת הפוסט). מה שמשמח בזה הוא שבעצם לא עשיתי שום דבר במיוחד כדי לקבל את התואר הזה, חוץ מלעשות את העבודה שלי שאני אוהבת ולעדכן את קורות החיים מדי פעם. אבל זה משמח. ויחסית מהיר, כמו שאני אוהבת, אבל כבר פחות דורשת מעצמי להיות. סדר האנשים שסיפרתי להם תמיד מעניין. ממיע, אמא, הילדים, מנהלת המעבדה היקרה שלי, אחותי, חברות קרובות וכל השאר. למשפחה של ממיע ולפייסבוק עדיין לא סיפרתי. מחכה לקומיקס מירדן שיתאר את המאורע.
שנת הלימודים התחילה! ובתור וועדת הוראה זה מעסיק אותי ביותר, אבל הכל דרך המחשב, אז זה קצת יותר מלחיץ וקצת יותר קל גם. יש לנו תוצאות חדשות שאני חושבת שהן מלהיבות אבל לא מבינה עד הסוף וזה משמח ומציק לי. אני מקווה לפתח את זה בקרוב, אחרי שכל הדברים הבוערים יכבו. אתמול שגיא עשה מבחן באינפי, בבית, ויום לפני האינטרנט נפל לגמרי וחזר רק כמה שעות לפני המבחן. אבל כנראה שהפעם הוא היה יותר מוכן ופחות לחוץ וכנראה מאוד הצליח לפי התשובה שלו לשאלה איך היה המבחן - pretty good. בשביל שגיא זה אומר בדרך כלל 100, אבל נחיה ונראה. זה היה קורס מזורז עם מרצה בחסד מהטכניון ונראה לי שהוא די נהנה וזה מה שחשוב.
תקציר: החלפתי שן וקידומת, ליאור הלך לבית הספר, שגיא עבר את המבחן באינפי, ממיע מלמד, ירדן הלכה למילואים ותתחיל ללמוד בבצלאל בשבוע הבא, וזוהר מכינה לי דייסות שחבל על הזמן. חיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה