יום חמישי, 20 באוגוסט 2020

חופש

אני בבית כבר שבוע וחצי וזה טוב אבל קצת מאתגר. עשינו דברים. הלכנו לIJUMP וקנינו להם דברים שהיו צריכים כמו בגדים, נעליים, ציוד לבית הספר לשנה הבאה, נסענו לראש הנקרה שהיתה יפה אך מלוכלכת ממה שזכרתי מהילדות, בקרנו בחוף אכזיב שהיה מקסים, ושיכשכנו בנחל כזיב. הלכנו לבאולינג, לבקר חברים ומשפחה ולמקלט הקופים בבית שמן. מקום מענין ומיוחד. אתמול נסענו להיות עם אחותי ואמא שלי בבית החולים, שם אמא שלי עברה פרוצדורה שהסתיימה בהצלחה, חזרה הביתה היום. להיות עם אחותי זה כיף גדול. הייתי רוצה לעשות את זה יותר. שלוש שעות נסיעה בגלל הפקקים בחזרה. זוועת עולם. 

המאמרים נשלחו לשיפוט בשעה טובה והגרנט הוגש, בסוף שבוע הבא, ואני רק קוראת ועונה לאמיילים. יש הרבה אימיילים, אבל להיות בבית זה אומר שרוב הזמן אני עם הילדים ורק חלק קטן מהזמן באימייל. 

היום כשנסעתי עם זוהר לקנות ציוד לבית הספר לשנה הבאה, רק לה ולליאור הפעם, מוזר מאוד, אמרתי לה שאני מרגישה צורך בשינוי. היא חשבה שאני רוצה לעבור דירה אבל אני אוהבת את הבית שלנו. אני אוהבת את המשפחה שלנו. משום מה, למרות שאני כל כך אוהבת שינויים את המשפחה והבית אני לא רוצה להחליף, מזל! :-) אני מרגישה שאני רוצה להתחיל מחדש במקום חדש, להרגיש חדשה בעצמי. להתחיל מנקי, כשהכל פתוח ושום דבר לא ידוע. 

מאז שאני זוכרת את עצמי, כל 6-7 שנים התחלתי משהו חדש. בגיל 6 בית ספר יסודי, בגיל 12 בית ספר תיכון בצד השני של העיר, עם אף ילד שהיה איתי ביסודי, שלוש שנים צבא בדרום ובצפון, שלוש שנים תואר ראשון בירושלים - ושם נשארתי לא מעט. 13 שנים. אבל זה כולל תואר ראשון, שני, שלישי ופוסט-דוקטורט, חתונה ושני ילדים. שבע וחצי שנים בקלטק ושמונה שנים כאן, בחיפה. אבל כאן, זה אמור להיות לתמיד. גם בנינו משהו ביחד, שעובד ממש טוב, ואני מאוד גאה בו. אבל אני מרגישה שאני עושה את אותם דברים, אומנם יותר טוב, אומנם משנים כיוון ומחדשים כל הזמן, אבל בגדול - את אותם דברים באותו מקום.

אני זוכרת שאמרו לי שכדאי לעשות את התארים באוניברסיטאות שונות כי משהו בחדש מעורר. לא עשיתי את זה, אבל אני חושבת שזה נכון. יש משהו במוכר ובידוע שטיפה מקהה את החושים, טיפה מנוון. לא מנוון ממש, אבל קצת, בקצוות. ההרגל.  אבל איך אני יכולה להתחיל מחדש עכשיו? ממיע אומר שההתחלות החדשות הן מתחת לאף שלי, אז עניתי לו שמה שאני רואה מתחת לאף זה רק השפם שלי. כנראה זאת שאלה של השקפה. 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ביטלנו את החופשה באילת.

 ואני יודעת שיש דברים הרבה יותר גרועים, והלילה האחרון היה נוראי, אבל ממש שובר לי את הלב שלא ניסע ביחד לאילת. רק אחרי שביטלתי הבנתי כמה חיכית...