אני יושבת ברחבה של ijump ומחכה לילדים שיקפצו. סיימתי את"בריט מארי היתה כאן", ברגשות מעורבים. ממזמן לא התרגשתי ככה מספר. בכיתי לא מעט מהתרגשות. נכון שבחצי השנה האחרונה קראתי את חמשת הספרים הראשונים של הארי פוטר, אז אולי זה לא רקע מאוד מרשים להשוואה, אבל קראתי לא מעט ספרים בחיי וזה היה מהמרגשים בהם.
באיזה שהוא שלב בחיים רוב השאלות שאדם שואל את עצמו הם - איך אני רוצה לחיות את חיי. כך בספר. הסוף של הספר פתוח. כאילו הסופר לא רצה להתחייב על תשובה אחת אחרי שהסביר בצורה כל כך משכנעת כמה קשה ומורכב זה להתחיל מחדש בגיל 63. בדיוק אותו מספר של סיבות להשאר עם מה שהיה או לשנות.
היא לא היתה מאושרת בחיים שלה ואולי הזעזוע שקיבלה כשבעלה בגד בה גרם לה להפתח לאפשרויות חדשות. הכריח אותה להשתנות ולהכיר את עצמה מחדש. בחיים שלי יש הרבה זעזועים קטנים. גרנטים שלא קיבלתי, סטודנטים לא מרוצים, סטודנטים שעוזבים, כנסים שלא מקבלים אותי להרצאה, עורכים שדוחים את המאמרים שלי, אמא חולה בסרטן ודודה חולה מאוד. ילדים מתבגרים שצריכות אותי פחות או לפחות אחרת. אני שמתבגרת, רואה פחות טוב, פחות שומעת אפילו פחות מריחה. משמינה יותר. לא טרייואלי פשוט להשאר באותו משקל מסתבר.
באיזה שהוא שלב השאלה העיקרית שאני שואלת את עצמי היא איך אני רוצה לחיות את חי.
הוא מדבר על התשוקה שיש לילדים. בלי לחשוב על זה, בלי ללמוד את זה, פשוט יש להם את זה. כשווגה משחקת כדורגל היא לא חשה כאב. כשהילדים שלי קופצים הם לא מרגישים כאב. כשליאור משחק כדורגל הוא לא מרגיש את הקור. הוא מדבר על לשכוח הכל חוץ מהרגע הזה. שזה אושר ויש מעט מאוד רגעים ממנו.
אני לא בטוחה שיש כל כך מעט רגעים של אושר אני חושבת שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם בזמן אמת. השבוע הלכנו כולנו למשרד הפנים. יצאתי מוקדם מהעבודה ואספתי את הילדים ונסענו לעיר. ממיע הצטרף אלינו באיזה שהוא שלב. הוא היה איתם כשילמתי עבור הדרכונים במכונה. אחרי זה נסענו לנשר לקנות לליאור בלונים וכדור ספוג ולשגיא אביזרים לפורים. אחרי זה אכלנו פלאפל ביחד וקנינו מנה לירדן שהיתה בבית אחרי בחינת כניסה לבצלאל. זה היה ערב מאושר ולא היה בו שום דבר מיוחד חוץ מלהיות איתם ולעשות משהו שמקדם אותנו לקראת האפשרות לטוס לטיול באמריקה בקיץ.
היו עוד דברים משמחים השבוע. התקמדות מפתיעה בשני המאמרים שאני עובדת עליהם עם סטודנטים וגרנט משותף שאני לומדת מהאינטרציה עם החוקר השני מאוד. אני לומדת לשחק ביחד וגם זאת סוג של תשוקה, כמו כדורגל.
אני מקווה שבריט נהנתה בפאריז ואני מקווה שהיא מצאה את המקום שלה כך שהיא מבקרת הרבה בבורג. לפעמים אפשר לשלב בין כל הדברים שאת ולהשאר שלמה. לפחות אני מקווה שכן. שבוע טוב שיהיה!
לא שמתי לב לתאריך ה29 בפברואר. אין הרבה ימים כאלו! 🤩
באיזה שהוא שלב בחיים רוב השאלות שאדם שואל את עצמו הם - איך אני רוצה לחיות את חיי. כך בספר. הסוף של הספר פתוח. כאילו הסופר לא רצה להתחייב על תשובה אחת אחרי שהסביר בצורה כל כך משכנעת כמה קשה ומורכב זה להתחיל מחדש בגיל 63. בדיוק אותו מספר של סיבות להשאר עם מה שהיה או לשנות.
היא לא היתה מאושרת בחיים שלה ואולי הזעזוע שקיבלה כשבעלה בגד בה גרם לה להפתח לאפשרויות חדשות. הכריח אותה להשתנות ולהכיר את עצמה מחדש. בחיים שלי יש הרבה זעזועים קטנים. גרנטים שלא קיבלתי, סטודנטים לא מרוצים, סטודנטים שעוזבים, כנסים שלא מקבלים אותי להרצאה, עורכים שדוחים את המאמרים שלי, אמא חולה בסרטן ודודה חולה מאוד. ילדים מתבגרים שצריכות אותי פחות או לפחות אחרת. אני שמתבגרת, רואה פחות טוב, פחות שומעת אפילו פחות מריחה. משמינה יותר. לא טרייואלי פשוט להשאר באותו משקל מסתבר.
באיזה שהוא שלב השאלה העיקרית שאני שואלת את עצמי היא איך אני רוצה לחיות את חי.
הוא מדבר על התשוקה שיש לילדים. בלי לחשוב על זה, בלי ללמוד את זה, פשוט יש להם את זה. כשווגה משחקת כדורגל היא לא חשה כאב. כשהילדים שלי קופצים הם לא מרגישים כאב. כשליאור משחק כדורגל הוא לא מרגיש את הקור. הוא מדבר על לשכוח הכל חוץ מהרגע הזה. שזה אושר ויש מעט מאוד רגעים ממנו.
אני לא בטוחה שיש כל כך מעט רגעים של אושר אני חושבת שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם בזמן אמת. השבוע הלכנו כולנו למשרד הפנים. יצאתי מוקדם מהעבודה ואספתי את הילדים ונסענו לעיר. ממיע הצטרף אלינו באיזה שהוא שלב. הוא היה איתם כשילמתי עבור הדרכונים במכונה. אחרי זה נסענו לנשר לקנות לליאור בלונים וכדור ספוג ולשגיא אביזרים לפורים. אחרי זה אכלנו פלאפל ביחד וקנינו מנה לירדן שהיתה בבית אחרי בחינת כניסה לבצלאל. זה היה ערב מאושר ולא היה בו שום דבר מיוחד חוץ מלהיות איתם ולעשות משהו שמקדם אותנו לקראת האפשרות לטוס לטיול באמריקה בקיץ.
היו עוד דברים משמחים השבוע. התקמדות מפתיעה בשני המאמרים שאני עובדת עליהם עם סטודנטים וגרנט משותף שאני לומדת מהאינטרציה עם החוקר השני מאוד. אני לומדת לשחק ביחד וגם זאת סוג של תשוקה, כמו כדורגל.
אני מקווה שבריט נהנתה בפאריז ואני מקווה שהיא מצאה את המקום שלה כך שהיא מבקרת הרבה בבורג. לפעמים אפשר לשלב בין כל הדברים שאת ולהשאר שלמה. לפחות אני מקווה שכן. שבוע טוב שיהיה!
לא שמתי לב לתאריך ה29 בפברואר. אין הרבה ימים כאלו! 🤩
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה