הימים האחרונים לא קלים לי בכלל. אני כל הזמן כועסת ומתוסכלת וכועסת ועצובה וכועסת. זה לא בדיוק ימים, זה יותר יומיים, מאז שהגשתי את הגרנט הגדול שעבדתי עליו בחודשיים האחרונים. אני כל הזמן עובדת על גרנטים ונמאס לי מזה. נמאס לי ליצר תוצאות לגרנט ולא לפרסומים. נמאס לי להציע דברים לעשות. אני רוצה לכתוב מאמרים. לעבד את התוצאות שלנו, להבין מה גילינו, לכתוב, להתעמק להוציא החוצה. מאמר הוא לקצור וגרנט הוא לזרוע. לא אוהבת לזרוע. לא אוהבת את חוסר הוודאות.
I tried so hard
and got so far
and in the end
it doesn't even matter
שיר של לינקן פארק שהילדים שלי לימדו אותי לאהוב.
ואין לזה פתרון מהראש. המחשבות לא מנחמות, לא מביאות לפתרון.
חופשת סמסטר. אני כותבת מבחן. בודקת עבודות. ממשיכה על אדים של דלק.
------
זה היה אתמול. היום היה אחר. היום באה אלינו מנקה אחרי יותר משנה שניקינו בעצמנו. קניתי לעצמי קרם פנים וקרם עיניים טובים ובושם אמיתי ולא זול, עשיתי פדיקור ואחר כך גם צבעתי (בפעם הראשונה אצל ספר!) והסתפרתי. גם יותר משנה לא הייתי אצל הספר. כשסיפרתי לו שהבוקר שלי התחיל במנקה וכמה זה עשה לי טוב הוא אמר לי שאישתו אומרת המנקה זה במקום טיפול פסיכולוגי בשבילה. מיד הזדהיתי. שאלתי אם היא עובדת בעבודה תובענית וכן, היא יועצת חינוכית בבית ספר תיכון ומתמחה בילדים עם רקע קשה.
אתמול סיפרתי לירדן על ההירהורים הקשים שלי והיא אמרה שככה הרגישה בתיכון כשכל החיים שלה היו האומנות. מסתבר שעכשיו כשהיא פחות עוסקת באומנות ויותר בתוך חבורה של אנשים שהיא אוהבת, יש לה פחות הרהורים כאלו. זה כנראה עניין של איזון. הגרנט פשוט שאב אותי לגמרי לתוכו ורוקן את מצברי האנרגיה שלי. זאת לא היתה כתיבה רגילה. זה היה חיפוש של דרכים חדשות ופורצות דרך וניסיון להבין איפה אנחנו עומדים ולאן אנחנו הולכים. וזה קשה. ובחצי השנה האחרונה הצטברה אצלנו כל כך הרבה דאטה ואנליזות שאני מרגישה שהכל תקוע וצריך שאני אשחרר אותו אבל אני צריכה לעשות את כל הדברים הקטנים האחרים ששמתי בצד בגלל הגרנט.
אבל אולי כמו עם העוזרת, אני צריכה לחלק יותר את העבודה. אני מנסה, אבל זה לא קל לי לשחרר. ודברים מתקדמים לאט יותר כשאני לא דוחפת אותם.
ואולי אני דווקא צריכה להוריד הילוך ולהאיט קצת. אולי נכנסתי לקצב מוגזם בשבילי והתרגלתי למתח הממלא ועכשיו אני צריכה להתרגל לשקט היחסי. למצוא את המרכז מחדש. ואולי כדאי לחזק את הקשר עם החברות שקצת הוזנח. ואולי אפשר ללמוד לנשום לעומק ולהכיל את מה שנשאר.
התחלתי לקרוא ספר. קוראים לו בריט-מרי היתה כאן. הוא נראה ממש חמוד. היא ההיפך הגמור ממני בכל צורה אפשרית אבל אני מחבבת אותה. המון זמן לא קראתי ספר חוץ מהארי פוטר. התחלתי לקרוא את הסידרה מחדש מהספר השני כי חבר אמר שזה יעזור לי להרדם. זה באמת עוזר להרדם. סיימתי את החמישי לפני כמה שבועות ועכשיו אני בתחילת השישי. תקועה שם. אולי צריך שינוי.
אנחנו יוצאים עכשיו לחגוג לממיע את יום ההולדת ה-56 שלו. הוא קנה לי פרחים היום. יפיפיים. כתבנו לו ברכות וזהר הכינה עוגה. הזמנו מקום במסעדה איטלקית ובשבוע הבא יצא להופעה של מירי מסיקה. אני מנסה לחזור לחיים. :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה