אוגוסט מסמל שחצי מהקיץ עבר או לאופטימיים - שעדיין חצי קיץ לפנינו.
את הכותרת לפוסט כתבתי ב-1 לאוגוסט, ובלוגר הנאמן שמר אותה
ואז עברו יומיים וכבר ה-5 לאוגוסט.
ועוד ארבעה, וכבר ה-9 לאוגוסט.
אם לא אזדרז אצטרך לשנות את הכותרת של הפוסט לסוף הקיץ.
היום בבוקר דיברתי ברדיו על המחקר שלנו וזה היה ממש כיף. מאוד התרגשתי, אבל הצלחתי להגיד כמעט את כל מה שרציתי (על המשמעות של המחקר שלנו מבחינת מדע בסיסי ) עד שאמרתי את מה שהם רצו לשמוע (את ההשלכות האפשריות על בריאות האדם). אמא שלי שמעה והיתה גאה ודודה שלי התקשרה לספר לי ששמעה והיתה גאה מאוד. זה מאוד שימח אותי. מאוד מאוד.
זה, כמובן היה לפני שבוע. היום כבר ה-17 לאוגוסט ויש לי תחושה שהפוסט הזה לא יגמר לעולם. אם לא אעשה משהו. אני בחופש סוף סוף. החופש התחיל ביום חמישי, יום לפני התכנון, כי ירדן ואני נסענו לתל אביב להגהה אחרונה על הספר!!!! זה היה כל כך מרגש. גם המפגש עם הצוות המקסים של ההוצאה לאור, גם לקרוא את הספר שלנו מחדש, וגם לראות איך ירדן מתקשרת איתן על שינויים שרצתה לעשות - בבהירות, עדינות, היא פונה עם סימני שאלה ואני פונה עם סימני קריאה, וראיתי שהפניה העדינה שלה מתקבלת יותר טוב אצלן, ולמדתי.
אחרי זה יצאנו לאכול במסעדה הקבועה שלנו (פעם שניה שם, זה כבר די הרגל). דיברנו על הספר הבא ועל אומנות ויצירה. היא אמרה לי שלא צריך לחשוב על כמה חשוב ומשמעותי צריך להיות הספר, צריך פשוט לעשות אותו ולהשתדל שיהיה טוב. היא סיפרה לי על ניסוי בו חילקו אנשים לשתי קבוצות, מקבוצה אחת ביקשו ליצור כד מושלם, ומהקבוצה השניה, ליצור כמה שיותר כדים. הקבוצה שעשתה הרבה כדים בסופו של דבר הגיעה למיומנות גבוהה והצליחה ליצור כדים יותר יצירתיים ויפים מהקבוצה שניסתה ליצור את הכד המושלם. היא אמרה, צריך פשוט לעשות ולעשות ולנסות, בלי לפחד שזה לא יצא טוב, בלי לרצות שזה יהיה מושלם, פשוט להתרכז בדבר עצמו ואז קורים דברים טובים.
אחרי זה לא רציתי לחזור הביתה ושאלתי אותה אם היא רוצה לטייל בתל אביב. נסענו לדיזינגוף סנטר, שאני זוכרת בתור המקום שאהבתי להגיע אליו בנערותי, והמון שנים לא הייתי בו. נכנסנו לחנות קסומה בשם יער הפיות, שהיא כשמה, נראית כמו יער צפוף עם אורות קסומים מנצנצים וכל מיני פיות וספרים על מכשפות ועל שמחה ובובות קטנטנות וקשים אקולוגיים וצפיפות יוצאת דופן ואף אחד לא כועס או דוחף. יותר מדי נעים ומקסים שם, אין טעם לכעוס. קניתי את הקשים האקולוגיים (קשים ממתכת עם מברשת לניקוי, גאוני) וכמה סיכות של טוטורו והסות והאוטובוס-חתול. ואז הלכנו לחנות בשם ממותה שם הכינו לה סיכה של צוות אינסטינקט שזה הצוות שלנו בפוקימון גו. כל כך אהבתי את החנויות האלו, שמתייחסות לקסם, דימיון ומשחק כאל דברים רצינים וחשובים, כמו שהם באמת.
אחרי זה ירדן ניכנסה לחנות של דיברי אומנות ואני הלכתי לתערוכה של הארי פוטר. היה חמוד מאוד וישבתי עם ספר שמתאר איך בנו את סימטת דיאגון ואת חנות הטריקים של גו'רג' ופרד. היו שם האביזרים המקוריים שהשתמשו בהם בסרטים - השרביטים, הגלימה של דמבלדור, מחולל הזמן של הרמיוני, המשקפיים של הארי, גלימת ההעלמות של הארי ועוד. אני קוראת עכשיו את הספרים מחדש. כשהיית תקופה בה היה לי קשה להרדם חבר טוב אמר לי לקרוא ספרי מתח שכבר קראתי ואני מכירה היטב וזה עוזר להרדם. התחלתי עם הארי פוטר השני שהיה ליד המיטה שלי כי קראתי אותו לזוהר, ועכשיו אני כבר בסוף השלישי. זה בהחלט עוזר להרדם ומעורר השראה - אם אני מתעוררת ולא מצליחה להרדם אני מנסה להשתמש בזיכרונות מאושרים, וזה עוזר, כמו עם דמנטורים.
הדבר החשוב בלצאת לחופש זה לצאת לחופש. לא להרגיש שאני צריכה לקרוא מאמרים, או לענות לאימיילים או לבדוק מסמכי קבלה של סטודנטים. פשוט להיות בחופש מזה ולחשוב על מקומות נחמדים ללכת אליהם עם הילדים. אתמול ניקינו את הבית אחרי אני לא יודעת כמה זמן. אני והילדים ניקינו את הסלון והמטבח, ממיע את החדר שלנו והבנות את האמבטיות שלהן (כן, ברבים, בית גדול.). עשינו יותר מחצי בית והתוצאה היתה נהדרת. ממש נעים להיות בבית עכשיו.
היום פגשנו חברים. חברים מהאוניברסיטה שהילדים כבר חברים של הילדים שלנו. זה כיף לגלות מחדש אנשים שהתחברת אליהם אז ועברתם דרך ארוכה ביחד ולחוד.
ליאור רוצה שאקרא לו סיפור של פיגי ופיל. לילה טוב!
את הכותרת לפוסט כתבתי ב-1 לאוגוסט, ובלוגר הנאמן שמר אותה
ואז עברו יומיים וכבר ה-5 לאוגוסט.
ועוד ארבעה, וכבר ה-9 לאוגוסט.
אם לא אזדרז אצטרך לשנות את הכותרת של הפוסט לסוף הקיץ.
היום בבוקר דיברתי ברדיו על המחקר שלנו וזה היה ממש כיף. מאוד התרגשתי, אבל הצלחתי להגיד כמעט את כל מה שרציתי (על המשמעות של המחקר שלנו מבחינת מדע בסיסי ) עד שאמרתי את מה שהם רצו לשמוע (את ההשלכות האפשריות על בריאות האדם). אמא שלי שמעה והיתה גאה ודודה שלי התקשרה לספר לי ששמעה והיתה גאה מאוד. זה מאוד שימח אותי. מאוד מאוד.
זה, כמובן היה לפני שבוע. היום כבר ה-17 לאוגוסט ויש לי תחושה שהפוסט הזה לא יגמר לעולם. אם לא אעשה משהו. אני בחופש סוף סוף. החופש התחיל ביום חמישי, יום לפני התכנון, כי ירדן ואני נסענו לתל אביב להגהה אחרונה על הספר!!!! זה היה כל כך מרגש. גם המפגש עם הצוות המקסים של ההוצאה לאור, גם לקרוא את הספר שלנו מחדש, וגם לראות איך ירדן מתקשרת איתן על שינויים שרצתה לעשות - בבהירות, עדינות, היא פונה עם סימני שאלה ואני פונה עם סימני קריאה, וראיתי שהפניה העדינה שלה מתקבלת יותר טוב אצלן, ולמדתי.
אחרי זה יצאנו לאכול במסעדה הקבועה שלנו (פעם שניה שם, זה כבר די הרגל). דיברנו על הספר הבא ועל אומנות ויצירה. היא אמרה לי שלא צריך לחשוב על כמה חשוב ומשמעותי צריך להיות הספר, צריך פשוט לעשות אותו ולהשתדל שיהיה טוב. היא סיפרה לי על ניסוי בו חילקו אנשים לשתי קבוצות, מקבוצה אחת ביקשו ליצור כד מושלם, ומהקבוצה השניה, ליצור כמה שיותר כדים. הקבוצה שעשתה הרבה כדים בסופו של דבר הגיעה למיומנות גבוהה והצליחה ליצור כדים יותר יצירתיים ויפים מהקבוצה שניסתה ליצור את הכד המושלם. היא אמרה, צריך פשוט לעשות ולעשות ולנסות, בלי לפחד שזה לא יצא טוב, בלי לרצות שזה יהיה מושלם, פשוט להתרכז בדבר עצמו ואז קורים דברים טובים.
אחרי זה לא רציתי לחזור הביתה ושאלתי אותה אם היא רוצה לטייל בתל אביב. נסענו לדיזינגוף סנטר, שאני זוכרת בתור המקום שאהבתי להגיע אליו בנערותי, והמון שנים לא הייתי בו. נכנסנו לחנות קסומה בשם יער הפיות, שהיא כשמה, נראית כמו יער צפוף עם אורות קסומים מנצנצים וכל מיני פיות וספרים על מכשפות ועל שמחה ובובות קטנטנות וקשים אקולוגיים וצפיפות יוצאת דופן ואף אחד לא כועס או דוחף. יותר מדי נעים ומקסים שם, אין טעם לכעוס. קניתי את הקשים האקולוגיים (קשים ממתכת עם מברשת לניקוי, גאוני) וכמה סיכות של טוטורו והסות והאוטובוס-חתול. ואז הלכנו לחנות בשם ממותה שם הכינו לה סיכה של צוות אינסטינקט שזה הצוות שלנו בפוקימון גו. כל כך אהבתי את החנויות האלו, שמתייחסות לקסם, דימיון ומשחק כאל דברים רצינים וחשובים, כמו שהם באמת.
אחרי זה ירדן ניכנסה לחנות של דיברי אומנות ואני הלכתי לתערוכה של הארי פוטר. היה חמוד מאוד וישבתי עם ספר שמתאר איך בנו את סימטת דיאגון ואת חנות הטריקים של גו'רג' ופרד. היו שם האביזרים המקוריים שהשתמשו בהם בסרטים - השרביטים, הגלימה של דמבלדור, מחולל הזמן של הרמיוני, המשקפיים של הארי, גלימת ההעלמות של הארי ועוד. אני קוראת עכשיו את הספרים מחדש. כשהיית תקופה בה היה לי קשה להרדם חבר טוב אמר לי לקרוא ספרי מתח שכבר קראתי ואני מכירה היטב וזה עוזר להרדם. התחלתי עם הארי פוטר השני שהיה ליד המיטה שלי כי קראתי אותו לזוהר, ועכשיו אני כבר בסוף השלישי. זה בהחלט עוזר להרדם ומעורר השראה - אם אני מתעוררת ולא מצליחה להרדם אני מנסה להשתמש בזיכרונות מאושרים, וזה עוזר, כמו עם דמנטורים.
הדבר החשוב בלצאת לחופש זה לצאת לחופש. לא להרגיש שאני צריכה לקרוא מאמרים, או לענות לאימיילים או לבדוק מסמכי קבלה של סטודנטים. פשוט להיות בחופש מזה ולחשוב על מקומות נחמדים ללכת אליהם עם הילדים. אתמול ניקינו את הבית אחרי אני לא יודעת כמה זמן. אני והילדים ניקינו את הסלון והמטבח, ממיע את החדר שלנו והבנות את האמבטיות שלהן (כן, ברבים, בית גדול.). עשינו יותר מחצי בית והתוצאה היתה נהדרת. ממש נעים להיות בבית עכשיו.
היום פגשנו חברים. חברים מהאוניברסיטה שהילדים כבר חברים של הילדים שלנו. זה כיף לגלות מחדש אנשים שהתחברת אליהם אז ועברתם דרך ארוכה ביחד ולחוד.
ליאור רוצה שאקרא לו סיפור של פיגי ופיל. לילה טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה