כתבתי בפוסט
הקודם שלא היו לי חלומות מוגדרים כשהייתי צעירה, אבל כן היה לי חלום להצליח ולהוביל.
אני כבר לא אהיה מהצעירים האלו שמקימים מעבדה לפני כולם ועושים לעצמם שם של מבטיחים.
החלום המסויים הזה לא יתגשם. כשאני מסתכלת על עצמי מהצד מבחינת הדירוג בו הכנס הזה
שם אותי, אני לא ממש מבטיחה. כי יש דירוג בכנסים. הכי גבוה זה הרצאה לכל באי הכנס בערב
הראשון או האחרון, זה שמור לאנשים הכי בכירים וחשובים בתחום, אחר כך יש הרצאה לכל באי
בכנס בימים האחרים של הכנס, זה שמור לאנשים גדולים וחשובים בתחום ולאנשים צעירים ומבטיחים
שעשו עבודה יוצאת דופן, אחר כך יש הרצאות במקביל שגם הן מתחלקות לשניים, המוזמנים שמקבלים
יותר זמן, ואלו שנבחרו לפי אבסטקרט שמקבלים פחות זמן. כמעט לפני הסוף יש את הפוסטרים,
שזה מה שאני קיבלתי, ובסוף לגמרי יש את אלו שלא מציגים שום דבר, אבל אלו בדרך כלל חדשים
לגמרי במדע. בכנס הנוכחי קיבלתי פוסטר. בכנס שאלך אליו בשבוע הבא קיבלתי הרצאה לפי
אבסטרקט שזה מאוד משמח. בכנס של הקיפודים הזמינו אותי להרצאה בפני כל באי הכנס. אלו
כנסים יותר קטנים וממוקדים, יותר קרובים למה שאני עושה, ושם גם מכירים אותי. וזאת עוד
נקודה מאוד חשובה - חשוב שיכירו אותך. כשמכירים אותך אישית, מכירים את המאמרים שלך,
ועוד יותר טוב - שומעים אותך מרצה, דברים משתנים. אני נמצאת עכשיו במקום שבו פוסט דוק
באמצע דרכו, לקראת סיום נמצא. אם הייתי ממש מהירה, הייתי עכשיו בת 34-33. אם הייתי
בקצב סביר, הייתי בת 35. אבל אני בת 40. אני לא מרחמת על עצמי או מבקשת חיזוקים, אני
רק שמה את התחושות שלי, שהן לא תמיד נעימות, במילים. כשהדברים מוגדרים במילים בצורה
ברורה אפשר להתמודד איתם יותר טוב.
נכתב ב-27.7.2009
איזה מזל שיש בלוג. יכולתי למצוא את זה מלפני 9 שנים.
אני מנחת מושב מחר בכנס נחשב (דירוג מאוד גבוה, לפי הטקסט למעלה) ומארגנת את הכינוס של הקיפודים (גם גבוה). אבל כל התפיסה שלי השתנתה מאז. זאת היתה הסתכלות מבחוץ ועכשיו אני מסתכלת מבפנים. האם ההרצאה שלי עוזרת לקהל להבין טוב יותר את השאלות העיקריות בתחום? האם עוררתי את הסקרנות שלהם? עזרתי להם להבין את ההרצאות שבמושב יותר טוב? איך אנהל את הדיאלוג?
איך אעזור לקהילה שלי להיות דומה לקהילה המופלאה של הכנס הזה מבחינת אנושיות ויצירתיות?
במשך תשע שנים הפכתי לחלק מהמערכת לחלק מההנהגה. לא ברור לי איך זה קרה, זה לא רק הזמן שעבר, אלו דברים אחרים. אולי זה שהעזתי לקחת סיכונים סוף סוף, או לעבוד בצוות באמת. אבל מכאן, האגו האישי שלי נראה לי פחות חשוב ומרכזי והתרומה שלי לתחום ולאנשים בתחום הרבה יותר חשובה לי. איך אני יכולה לעזור לאחרים ולעזור לתחום? הפכתי לאמא, גם במדע. אחלו לי בהצלחה מחר! מקווה שיהיה מושב מעניין עם דיון טוב. אני קצת חוששת שהרצאת המבוא שלי מורכבת מדי. אני מקווה שהם יבינו את הקו המחבר בין הנקודות. בשנה הבאה אהיה בת 50. ממש לא נורא. :-)
----------------
המושב היה נהדר. ההרצאה שלי התקבלה מעולה, אנשים באו אלי אחרי זה, קרובים ורחוקים מדעית, ואמרו כמה נהנו מהרצאת המבוא שלי, שכך צריך להכין הרצאת רקע למושב. הם גם מאוד אהבו את הדרך בה ניהלתי את המושב - לא נתתי לאנשים להכנס למונולוגים אחרים או לדיאלוגים אינסופיים. שמרתי על גבולות הזמן, והכל עם חיוך וחוש הומור. מאוד נהניתי ושמחתי להיות מנחת דיון שמעודדת דיון ומאפשרת לתחום שלנו להאיר לאנשים שפחות מכירים אותו. זה היה כיף גדול. היה שווה את כל ההכנה וקריאת המאמרים שעוזרים לי להבין הרבה יותר טוב את ההרצאות האחרות. הכנס מדהים. אני לומדת כל כך הרבה ונהנית מאוד. שווה לגמרי את הטיסה והמאמץ. עליתי היום על הר, פיסית, בגשם. זה היה קשה ולרגעים חשבתי שיקרה לי משהו רע, כמו ליפול או להחליק (לרגע לא חשבתי שאוותר או ארד באמצע, זאת לא אני). כשהגענו לפיסגה היה אפור ורטוב ולא ראינו כלום. אבל זה היה כיף. אני אוהבת את האנשים האלו. בנוסף, דברים טובים קרו במעבדה שלי היום, ירדן שלחה צילום שלה מחייכת באושר עם חברה, שגיא ליאור וממיע שיחקו כדורגל - זה הכי טוב שיש. :-)
נכתב ב-27.7.2009
איזה מזל שיש בלוג. יכולתי למצוא את זה מלפני 9 שנים.
אני מנחת מושב מחר בכנס נחשב (דירוג מאוד גבוה, לפי הטקסט למעלה) ומארגנת את הכינוס של הקיפודים (גם גבוה). אבל כל התפיסה שלי השתנתה מאז. זאת היתה הסתכלות מבחוץ ועכשיו אני מסתכלת מבפנים. האם ההרצאה שלי עוזרת לקהל להבין טוב יותר את השאלות העיקריות בתחום? האם עוררתי את הסקרנות שלהם? עזרתי להם להבין את ההרצאות שבמושב יותר טוב? איך אנהל את הדיאלוג?
איך אעזור לקהילה שלי להיות דומה לקהילה המופלאה של הכנס הזה מבחינת אנושיות ויצירתיות?
במשך תשע שנים הפכתי לחלק מהמערכת לחלק מההנהגה. לא ברור לי איך זה קרה, זה לא רק הזמן שעבר, אלו דברים אחרים. אולי זה שהעזתי לקחת סיכונים סוף סוף, או לעבוד בצוות באמת. אבל מכאן, האגו האישי שלי נראה לי פחות חשוב ומרכזי והתרומה שלי לתחום ולאנשים בתחום הרבה יותר חשובה לי. איך אני יכולה לעזור לאחרים ולעזור לתחום? הפכתי לאמא, גם במדע. אחלו לי בהצלחה מחר! מקווה שיהיה מושב מעניין עם דיון טוב. אני קצת חוששת שהרצאת המבוא שלי מורכבת מדי. אני מקווה שהם יבינו את הקו המחבר בין הנקודות. בשנה הבאה אהיה בת 50. ממש לא נורא. :-)
----------------
המושב היה נהדר. ההרצאה שלי התקבלה מעולה, אנשים באו אלי אחרי זה, קרובים ורחוקים מדעית, ואמרו כמה נהנו מהרצאת המבוא שלי, שכך צריך להכין הרצאת רקע למושב. הם גם מאוד אהבו את הדרך בה ניהלתי את המושב - לא נתתי לאנשים להכנס למונולוגים אחרים או לדיאלוגים אינסופיים. שמרתי על גבולות הזמן, והכל עם חיוך וחוש הומור. מאוד נהניתי ושמחתי להיות מנחת דיון שמעודדת דיון ומאפשרת לתחום שלנו להאיר לאנשים שפחות מכירים אותו. זה היה כיף גדול. היה שווה את כל ההכנה וקריאת המאמרים שעוזרים לי להבין הרבה יותר טוב את ההרצאות האחרות. הכנס מדהים. אני לומדת כל כך הרבה ונהנית מאוד. שווה לגמרי את הטיסה והמאמץ. עליתי היום על הר, פיסית, בגשם. זה היה קשה ולרגעים חשבתי שיקרה לי משהו רע, כמו ליפול או להחליק (לרגע לא חשבתי שאוותר או ארד באמצע, זאת לא אני). כשהגענו לפיסגה היה אפור ורטוב ולא ראינו כלום. אבל זה היה כיף. אני אוהבת את האנשים האלו. בנוסף, דברים טובים קרו במעבדה שלי היום, ירדן שלחה צילום שלה מחייכת באושר עם חברה, שגיא ליאור וממיע שיחקו כדורגל - זה הכי טוב שיש. :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה