לפני שבוע וקצת סיימתי את טיפול פסיכולוגי של חמש שנים. זה לא פשוט לסיים טיפול שכזה, וסיימנו קצת צורם, אבל, אני מאמינה שעשיתי את הדבר הנכון. לפעמים צריך לשחרר את מה שהפסיק לעבוד כדי להמשיך לעבוד אחרת.
אני חושבת על הפסיכולוגית שלי לא מעט במהלך השבוע. נזכרת בדברים קטנים שאמרה לי. לפעמים דברים קטנים ממש, כמו באיזה חנות לקנות חולצות בטעם שלי. היא הכירה אותי ממש טוב. זה מוזר להתנתק ממישהי שהיתה חלק מהחיים שלי ופגשתי פעם בשבוע במשך חמש שנים. במיוחד כשהשיחות איתה עזרו לי לשחרר כל כך הרבה הרגלים ולראות את העולם בצורה אחרת.
אבל עדיין. הפרידה היתה הדבר הנכון.
ממיע התחיל לעבוד בבית ספר תיכון חדש. זה נראה כמו התחלה טובה, הוא מגיע לשם במקום אחר מהמקום בו התחיל בבית הספר הקודם שלו לפני יותר משבע שנים. דברים השתנו כל כך. העליתי סיפור בבלוג הסיפורים על התקופה בה הוא עבר מהאקדמיה להוראה. שתי האמהות שלנו היו חולות סרטן וזה היה תקופה מאוד מאתגרת, אבל אמא שלי עדיין היתה איתנו אז. אני מתגעגעת אליה מאוד. חושבת עליה כל יום, למרות הזמן שעבר. לכתוב את הסיפור החזיר אותי ליום בחיים שלי אז, שהעברתי איתה, ליוויתי אותה לכימותרפיה.
לפעמים הדברים שנראים הכי מפחידים, מרגישים אחרת לגמרי כשחווים אותם.
הקטן שלי התחיל כיתה ח'. זה מעבר לא קל מהחופש הגדול בו היה ציפור חופשית, ללימודים. הוא אמר שהוא יודע שלא יהיה שחקן כדורסל כי הוא לא מספיק טוב וגם אם היה, זה דורש את כל החיים, ויצטרך לוותר על להיות עם חברים שלו. אמרתי לו שהוא לא יכול לדעת מה יהיה ושהחברים הטובים באמת ישארו איתו גם אם ישחק כדורסל ארבע פעמים בשבוע. אמרתי לו שהוא לומד בכדורסל איך לעבוד מול מאמן, איך להתנהל מול קוליגות, איך לבטא את עצמו בתוך קבוצה ואיך לשחק קבוצתי ועדיין לשמור על היחודיות של עצמו. זה שיעור לכל החיים אמרתי לו, אל תוותר על זה כל כך מהר.
אני חושבת שהוא הקשיב לי.
הוא מאוד גבוה, וכמעט בן 14 ונראה לפעמים שהוא בעולם אחר לגמרי, אבל אני מקווה שבפנים הוא עדיין הבן החמוד והרגיש שלי. אני חושבת שכן.
לפני כמה חודשים כשהרגשתי שאיבדתי את ההתלהבות ממה שאני עושה, ניסיתי לדמיין איך ארגיש בפרישה, וכתבתי על זה סיפור. לפני כמה ימים, כשאני שוב נהנית מאוד ממה שאני עושה, ערכתי מעט את הסיפור והשארתי את שאלת הפרישה פתוחה, והעליתי את זה לבלוג הסיפורים.
עוד מעט מסתיימת לה תשפ"ו ומתחילה תשפ"ז. אני מאחלת לנו סיום והתחלה טובים והרבה טוב. הגיע הזמן שתהיה לנו סיבה לתקווה, אני מקווה שהשנה הזאת תביא אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה